אירן, 2017.
היעד של המסע השבועי שלנו הוא עולם שדלתו סגורה בפני מטיילים ישראלים. שליחנו המיוחד יצא למסע בארץ קרובה-רחוקה, שכולנו מכירים לכאורה אך כנראה לא נבקר בה לעולם, אירן.
אנו מפרסמים כאן רשימות מסע ותמונות בלעדיות למסעות בגארדרובה.
אירן ההיסטורית היא עולם בפני עצמו, לא מערבי ולא ערבי (כפי שכתבנו כאן בשנה שעברה). מאות שנים אחרי נפילת האימפריה הפרסית, חבלי הארץ בהם שלטה שמרו על תרבות ייחודית ושונה שנוסדה, כך הם מספרים, לפני עידן הכיבוש הערבי. התרבות האירנית נודעה בקבלת פנים חמה, גנים עשירים בפרחים ומזרקות, מבנים ארכיטקטוניים מרשימים וססגוניים, וחנויות ממתקים עמוסות מיני מגדנות צבעוניים.
הערים ההיסטוריות של אירן ממוקמות על דרך המשי העתיקה, שקיימת היום כמיתוס ולא כנתיב סחר. איספהן, יאזד וקאשן היו בעבר מרכזי מסחר משגשגים, עם באזארים מרהיבים שעוררו גאווה במקומיים והתלהבות בקרב התיירים. הבאזארים אינם סתם שווקים פתוחים, אלא מבני ענק צבעוניים מקושטים, מרובי קשתות ועיטורים מפסיפס. בגלל האיסור הדתי על אמנות פיגורטיבית, רוב הקירות המקושטים מציגים קליגרפיה מתוחכמת של פסוקים מהקוראן.
תעשיית השטיחים באירן עדיין משגשגת. שני סוגי שטיחים ממלאים את הבאזארים האלגנטיים, שטיחי משי דקים ורכים שנארגים במרכזי הערים כמו איספהאן, ושטיחי צמר עבים שנארגים בכפרים הרריים. שני השטיחים נארגים בשיטות מסורתיות, ונמכרים במחירים גבוהים. הצבעים העמוקים, כחול ואדום, ממלאים את הדוגמאות המתוחכמות, המציגות לרוב מוטיבים מן החי והצומח. דוכני הבאזארים מלאים באריגים ושטיחים מכל הסוגים, לצד קנקני נחושת צבעוניים, אריחים וכלים מצוירים ביד, כוסות תה וקפה ומזכרות תיירים טיפוסיות. אך התיירים אינם רבים, והסוחרים מסבירים פנים ומציעים תה למבקרים שנכנסים לבאזאר להתחבא מהשמש החמה.
גם בחודש יולי החם, בצהרי היום, תושבי הערים לא מוותרים על לבוש אלגנטי ומחויט. קוד הלבוש האירני רשמי למדי: גברים לא לובשים סנדלים או מכנסים קצרים. כצפוי, רוב הנשים מכוסות ברעלות, אך לא כולן. נדמה שגם אנשים מן הישוב, שאינם בהכרח אמידים במיוחד, מקפידים בלבושם במרחב הציבורי, גם אם פניהם מועדות לפיקניק משפחתי בכיכר העיר. חולצות מכופתרות, ז'קטים וחליפות דקות אינן מחזה נדיר פה. הדרך המקובלת להצטנן מעט היא לטבול את כפות הרגלים במי המזרקה הקרירים, או בבריכות הנוי בגנים, ולשתות מי ורדים קרירים בצלו של עץ בגן.
בקרתי בעבר בשנות ה70 ויש סכויים טובים שנבקר בעתיד הלא רחוק.יש שינויים במזרח התיכון
אהבתיאהבתי
פינגבק: מסע שנתי – שבע שנים למסעות בגארדרובה | מסעות בגארדרובה·