״מודה״, ״אופנה״, ״טרנד״: אלו המילים המייצגות את האופן בו מתנהלת חברה בזמן ובמקום מסוימים.

בעידן התקשורת המהירה טרנדים/אופנות הפכו גלובליים, ומתפשטים במהירות בכוח סוחף שחוצה גבולות וחברות.

בזמנינו, טרנד האוכל וכל מה שסביבו מככב, ממש כמו אופנה. גם כאן התקשורת מייצרת שפים כוכבים ובלוגרים נוצצים. זה הטרנד הכי "סקסי" שהתחיל עם עליית תוכניות אוכל טלויזיוניות על מאסטר שף ומסעות קולינריים אקזוטיים, בלוגים של אוכל, אין סוף ספרי בישול מודפסים ושפע של היצע של יזמי שווקי איכרים, ועוד ועוד.

מדובר בעולם כלכלי בצמיחה שמטבעו מגלגל כסף רב וממגנט הרבה כוח ויחסי ציבור .

טרנדים סופם לחלוף אבל בשיאם הם מייצרים שינוי תודעתי ויוצרים ענין ציבורי ומודעות שנותרת גם כאשר הגל האינטנסיבי חולף. אז הדברים אמורים לקבל את האיזון הנכון ולהפוך לסגנון חיים.

החברה המערבית העירונית מושפעת מהתרבות האמריקאית שעוברת שינויי משמעותי מצריכת מזון מעובד באיכות דלה וארוחות קפואות (טרנד נוחות קולינרי ששיאו בשנות ה-1960 עד 1980, והיפוכו התחזק עם כניסתה של מישל אובמה לבית הלבן ). לעידן חדש של ענין ומודעות מוגברים בנושא איכות המזון, מחשבה על מזון איטי, צריכת ירקות טריים בכיוון הדיאטה הים תיכונית, עליית שווקי איכרים עם תוצרת מקומית אפס קילומטר ופריחת מרכולי ענק על טהרת מזון האורגני.

החזרה אל הטבע אינה באמת חזרה אל העבר, הרי הטכנולוגיה והמיכון של היום מאפשרים לדלג על הקשיים הרבים שהיו מנת חלקם של חקלאי המאה ה-19. גם לנוסטלגיה הקולינרית יש גבולות, והם משורטטים על ידי הכלים החקלאיים והמכונות שמאפשרות את הצמיחה והגידול.

טרקטורים עתיקים מתחילת המאה שעברה

מי שגר כמונו בסביבה כפרית איטלקית בה השתמרו מסורות קולינריות ללא הפרעה לאורך דורות זוכה לחוויות יום יומיומיות מרגשות כמו מפגשים עם חקלאים, יצרני מזון קטנים, חשיפה לעונות השנה, גידול ושימור מזון ביתי, יצור יין ושמן זית גן ירק ביתי. כל היצרנים הקטנים הללו צמחו בחוות ביתיות קטנות וממזון שנעשה בבית תפתחו הידע והמומחיות. המיתוג כבר נוצר מעצמו.

כל אלו עוזרים להבין את משמעות איכות חומרי הגלם והקשר ההדוק שלהם אל המזון שמוגש לצלחת. הדיון החקלאי על חומרי הגלם דומה למשמעות שאנו נותנות לאיכות חומרי הגלם של הבגד שתלוי על הקולב.

האיכות של המזון, כמו שלמדנו, מתחילה בבסיס: איכות האדמה, חשיפה לשמש (בניגוד לטעם הירקות הגדלים בחממות למשל) איכות הזרעים, האקלים, גם האתיקה של המגדל חשובה (כמה ליטר הוא רוצה לחלוב מהפרה, למשל? או כמה ליטרים של יין יפיק מהכרם?) גם כאן לקפיטליזם יש משמעות כי איכות לא נמדדת בכמות.

השבוע כשהאביב פרץ במלוא עוצמתו הטמפרטורות נסקו מעל הממוצע לעונה (התחממות גלובלית).

יצאנו עם המקומיים ליריד החקלאות השנתי והבאנו לכם מעט ממה שראינו כאן. צילמנו את שמחת היצרנים הקטנים בבואם למכור את מרכולתם ביריד, את הפרות הגדולות מזן הקיאנינה המשובח הרועות כאן בטבע ואוכלות ירק בשדות הפתוחים וצבען לבן כמו החלב.

צילמנו את הדוכנים העמוסים בכל תנובת המחוז, את אין סוף סוגי הגבינות שניתן לגבן מחלב עיזים, התבלבלנו ממבחר הביצים שטעמן וצבען של החביתות שעושים מהן משתנה בהתאם לזני התרנגולות המטילות.

אהבנו את החגיגה הפשוטה והעממית הזו שנחגגת כל שנה במשך דורות והיא לגמרי לא טרנדית ואופנתית.