ערב השנה החדשה אנו כותבות פוסט האחרון המסכם עוד שנה של מסעות שבה נסענו מכאן לשם ומשם לכאן, סיקרנו וכתבנו רק את רשמינו האישיים ממקומות בהם בחרנו לבקר פיסית ללא טובות הנאה או שכר. מדי שבוע פרסמנו חדשות במבט אישי של חוקרת רעיונות פוליטיים ומעצבת אמנית וחוקרת בתחום האופנה. יחד סיפרנו סיפורים על הנעשה בעולמינו עבור קוראינו הנאמנים במגזין ״מסעות בגארדרובה״.

יש שאומרים שטוב שהשנה הזו מאחורינו, שנה בעיתית שמעדיפים לשכוח.  

טרור, מלחמה אכזרית, הגירה, משאלי עם נגטיביים והרבה סימני שאלה. ניתן לומר ששיאה של השנה החולפת היתה בחירתו המפתיעה של הנשיא האמרקאי החדש אשר מביא איתו צונמי של וולגריות כמו שכתבנו כאן. בחירתו מסמלת אולי יותר מכל את מורכבות התהליכים העוברים על החברה המערבית ועל העולם שלנו בכלל. אט אט אנו נפרדים מהסדר העולמי ששרר אחרי מלחמת העולם השנייה, שבסופה חווינו מעין תור זהב של הישגים עולמיים בתחומים רבים כולל זכויות אדם, זכויות עובדים ושויון יחסי בין מעמדי. עכשיו מתעצב עידן חדש ולא יציב שטבעו עדיין לא ברור.

אבל תהליכים כאלה הם ענין איטי. יותר מכל אנו לומדים שהכל קשור והכל פוליטי. כאשר השיטה הופכת מנוכרת, כשרק השורה התחתונה נחשבת, כשמפעלים נסגרים ואנשים הופכים למובטלים ועניים הם הופכים מרירים. גם מחיר מפתה של סחורות המגיעות ממרחקים לא ישכנע אותם. כשיש בצורת או מלחמות באפריקה זה טבעי שאנשים מתחילים לנוע ולחפש מקום טוב יותר והם מתדפקים על שערי העולם השבע. לכן השנה התברר ביתר שאת שהשבעים שנהנים מהשיטה הקפיטליסטית גלובלית לא יכולים להמשיך לעצום עיניים בתקוה שהמהגרים והעניים יעלמו כי הם לא יעלמו. במקרה הטוב הם יצאו ויצביעו באופן מחאתי בתקוה לשינוי.

בשנה החולפת התחור פתאם שהאמת כבר לא אופנתית. טרנד חדש של ידיעות שיקריות ומניפולטיביות מציף את המדיה. אך האם זה חדש? לא בטוח, כמו שכתבנו כאן לעיתים קרובות על חלקה של היחצנות בעיתונות כמו כל תהליך גם האמת אט אט התפוררה. זה התחיל אי שם עם אינטרסים שונים של בעלי העיתונים, בין אם אלו אינטרסים מסחריים, פוליטים או אחרים. הבלטת ידיעות מסוימות והסתרת אחרות הוא ענין שבשגרה. מכבסת מילים, תוכן שיווקי הם חלק אינגרלי מהמידע שמגיע לכולנו. למדנו שלא ניתן לנתק הון שילטון עיתון ואף מערכת לא נקיה מאינטרסים. ההמשך הוא כמו מדרון חלקלק. לפתע אנו מגלים שאין יותר למי להאמין..

ועוד גילינו שמילים כמו השראה ועיצוב גם הן הפכו למטבע עובר לסוחר ונרתמו לטובת שיווק ומיחזור אינסופי של רעיונות. היצרתיות כבר אינה ענין שבשגרה, כמו שכתבנו כאן. כשאין חדש וכשהבלבול גובר פונים להסתכל אל העבר ולהבין באמצעותו את ההווה, כמו שכתבנו כאן על בגדי המהפכה, או כאן בפוסט מסע אל פופ ארט כמחאה חברתית.

באופן טבעי במסעות בגארדרובה אנו כותבות על אופנה באופן שאנחנו מבינות אותה. לאופנה יש תפקיד משמעותי והיא מייצגת תרבות, מקום, תקופה, כלכלה, פוליטיקה, מגדר, הרבה מעבר למילים נבובות של קומונקטים וטרנדים. הבגדים שאנו לובשים במרחב הציבורי יוצרים נראות חברתית ומייצגים את הבחירות האסטטיות, האתיות, האינדיבידואליות (או לא) שלנו כיחידים אך גם כחברה. הבגדים הם געגוע וזכרון כמו שכתבנו כאן והם גם חומרי הגלם ליצירתיות וחדשנות כמו שכתבנו כאן.

אנו מאחלות לכם שנה של חדשנות ,יצירתיות, אמת ואתיקה.

איורים :אילנה אפרתי אוסף 2017.