כשמעצבי אופנה חדשים מגיעים לעצב עבור מותגים ובתי אופנה היסטוריים, הם נוהגים לערוך מחקרים בארכיון הבית בו שמורים דגמים ומודלים תפורים, צילומים וגזרות המאפשרים ללמוד את רוח המותג, ההיסטוריה והד.נ.א שלו.

סתיו 2016 הגיע ועמו חגיגת עשרים שנים לקו הבגדים א.א 100% כותנה שנוצר ב-1996. מחקר בארכיון בו שמרנו מודלים ראשונים, דגמים יחידים שעוצבו במיוחד לתצוגות, תמונות היסטוריות וכתבות איפשר לשוב ולחשוב על הרעיונות והרלוונטיות שלהם. האתגר היה להתכתב עם מקורות ההשראה המקוריים וליצור אוסף מחווה חדש בו כל פריט מבוסס על פריט היסטורי. הזמן שעבר ערם עוד הרבה רבדים על הרעיונות המקוריים והמבט העכשווי מייצר רעיונות חדשים.

בחודש ספטמבר אילנה הציבה בקומה התחתונה של הסטודיו מייצב חדש בסדרת "חדרי הרעיונות", שמתמקד בעולם הרעיונות שלה ובונה הקשרים על-תקופתיים.

בשיח עם קהל המוזמנים בערב השקת המייצב, אילנה תיארה את גלגולי הרעיונות האינטואיטיביים שהובילו אותה לעיצוב הקו הקונספטואלי א.א 100% כותנה. הקו הזה חיבר בין זיכרונות אישיים לזיכרון הקולקטיבי. מה יותר מקומי ומאפיין אותנו כחברה ממדי צבא ומדי עבודה? אלו הבגדים שאנו מכירים, שכולנו לבשנו והם קיימים כמעט בכל בית ישראלי.

אילנה פיתחה דיאלוג בין פריטים אותנטיים, כמו מדי צבא של אביה, בגדי עבודה, מדי ב׳ שלבשה בשירות הצבאי, לבין טרנדים בינלאומיים של אופנה בהשראת מדים. לעיתים קרובות הטרנדים האופנתיים האלה לא הצליחו לחדור לשוק הישראלי. למשל, בשנות השבעים המעצבת ריקי בן ארי (כיתן) הביאה מפריס דגמים של בגדי כותנה בסגנון דגמ״חים צבאים בצבע זית וניסתה להעתיק אותם לקולקציית אופנה טרנדית, כמו בחו״ל, האוסף לא זכה להצלחה מסחרית כי בישראל אחרי מלחמת ששת הימים אנשים העדיפו להתלבש בג'ינס או בסגנון בגדי ההיפים הזרוקים באווירה הודית, ולא בבגדי צבא. (עוד על אתא כתבנו כאן).

בשנות התשעים אילנה חשה שהגיע הזמן לבחון שוב כמה סמלי תרבות מקומיים אשר בעיניה מייצגים את ההוויה הישראלית, באופן זר ואף מנוגד לעולם המערבי בו לא קיים שירות צבאי חובה לכלל הצעירים. באירופה וארצות הברית, המלחמה האחרונה הסתיימה לפני שנים, ולמדי הצבא המחויטים מצמר אין את הסמליות והייצוג היומיומי והביתי של מדי הכותנה המוכרים לנו מהחיים בישראל .

הדגמים באוסף החדש מתכתבים עם הדגמים המקוריים אבל באופן מנוגד .

ב- 1996 הרעיון היה ליצור קו כותנה של סדרות בגדי קז'ואל יומיומיים, בסיסיים בסגנון מדים ופועלים בעלי אופי יוניסקס מחוספס מכותנה משוייפת במראה מיושן.

הדגמים החדשים באוסף 2016 גזורים מהגזרות המקוריות אך נעים בין מראה אובר סייז, המנוגד לבגדי המדים הצמודים והמדויקים, לבין פריטים המורכבים מחיבור דיסוננסי בין כותנת חאקי לטקסטילים וינטג' שנרקמו ביד ובמקור שימשו כמפות ומפיות. אילנה ממחזרת את פיסות בד הכותנה הלבנה הרקומות ביד שאינן ניתנות לשיחזור ולשיעתוק ובכך הופכת כל בגד ליחיד מסוגו באופן שאיננו ניתן לשיכפול. היא מציגה כאן מחשבה חדשה ואקטואלית מנוגדת לעמדה שהובילה אותה בתקופת עיצוב הקו המקורי שהייתה תקופת טרום כניסת רשתות האופנה המהירה, הגלובלית והאחידה לישראל המוכרות לנו היום מכל קניון ורחוב קניות מקומי ובינלאומי.

ולסיום, המחשבה על טרנדים ועל המשמעות שלהם (כמו שכתבנו כאן) באופן הבנת האופנה והייצוג שלה בחברה גורמת לנו לא פעם להשתאות כיצד ניתן להתנגד לטרנד ובאותה מידה להיות בו? פתאום נראה שטרנד מדים כובש אותנו, וטרנד רקמה וטרנד של טלאים וטרנד של וינטג' ובגדי עבודה!