ירושלים, נובמבר 2016

המחשבה על אופן חלוקת הגלריות האגפים והאולמות השונים במוזיאונים לאומיים כדוגמת מוזיאון ישראל, מעניינת אותנו במיוחד. איך התקבעו החלוקות הללו? האם במבט עכשווי, בעידן הדיגיטלי, הן עדיין מסקרנות, מעניינות או מרגשות? מתי חפץ מוגדר כאמנות? ומתי כאומנות (craft)? מה קורה לחפץ חשוב המסווג ומוצג במחלקת הארכיאולוגיה? (נראה ששם הוא נעלם במכלול חפצים מאובקים שנחשפו בחפירות ואינו נחשף או מרגש את המבקר הממוצע.)

מתי בגד הוא פולקלור ומתי הוא עיצוב? האם חשוב שהוא בן מאה? או שהוא מייצג הישג מיוחד? למה אין המוזיאון מציג בגד בן שלושים? מה הקשר של הבגד לחפצים אחרים המוצגים סביבו? מה ההבדל בין כלי זכוכית מעודן בעיצוב ״עכשווי״ שנוצר לפני אלפי שנים, לבין העתק שלו שמוצג בגלריית עיצוב המאה העשרים? מקובל להתייחס כמובן מאליו לחלוקות המקובלות הללו שמסווגות את המוצגים במוזאיונים על פי רוב בדרך כרונולוגית-היסטורית. אבל בעניינו החלוקה הזו מעלה הרבה תהיות..!

לא פעם אנו חולפים מהר דרך אולמות ענק כמעט ריקים בדרכינו לראות תערוכה חדשה של אמנים או מעצבים שנחשבים חשובים ומפורסמים. בדרך קל להתעלם מחפצים ומוצגים במחלקות ״משעממות״ שלא קיבלו חשיפה של יחסי ציבור ופרסום או לא מוזכרים במדריך המוקלט שהמוזיאון מציע בכניסה. כך הם נותרים נטושים, כמעט מיותמים מצופים.

היום בדרכינו לתערוכה של פיקאסו, נאלצנו לשנות  מסלול. אולמות שונים היו סגורים בהכנה לתערוכות חדשות, וכך איבדנו את דרכינו באופן מרתק בתוך אולמות של מוצגים קבועים. כמעט ושכחנו מפיקאסו, גדול האמנים של המאה העשרים שהושפע בין היתר מחפצים פשוטים ו״פרימיטיבים״.

הלכנו לאיבוד בהנאה מול הכוח המהפנט של חפצי פולחן, מסיכות, פרטי לבוש, טקסטילים  וכלים יפיפיים ומעוררי השראה ומחשבה. חלקם נוצרו באיזורים שונים של יבשת אמריקה, לפני בואו הטראומטי והאלים של "בן התרבות", האדם הלבן ששינה לבלי שוב יבשות ועמים.

צילום: אילנה אפרתי במוזיאון ישראל, ירושלים.