לונדון, אוקטובר 2016.

בחודשים האחרונים, מאז הבריטים הצביעו בעד הניתוק מהאיחוד האירופי, מחפשת הממשלה הבריטית רעיונות לעידוד הכלכלה המקומית בעידן הפוסט-אירופאי. השבוע, הציעה ראש הממשלה תרזה מיי שהבריטים יתמקדו בייצוא מוצרים ייחודיים לאנגליה, כמו תה, ביסקוויטים וריבה. אמנם שעת התה היא עדיין מוסד תרבותי חשוב באיי הממלכה, אך קשה להתעלם מהעובדה שקל כיום למצוא תה, ריבה ועוגיות משובחות בארצות רבות אחרות. לא על שעת התה לבדה תעמוד כלכלת בריטניה.

הניסיונות לחפש נישה כלכלית שמתבססת על תרבות מקומית מעוררים עניין בהקשר של תערוכה חדשה ונדירה במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, שמציגה רקמות בריטיות מימי הביניים. לפני שהמלך הנרי השמיני ניתק את קשרי ממלכתו עם האפיפיור והקים את הכנסיה האנגליקנית, בריטניה הייתה ידועה בזכות סגנון מסוים של רקמה, שנקרא יצירה אנגלית, או בלטינית opus anglicanum, ששימשה לטקסים בכנסיה הקתולית הבריטית. לפני כשבע מאות שנה, הרוקמים הבריטים הגיעו להישגים יוצאי דופן ויצרו חפצי טקסטיל רקומים לבתי המלוכה האירופאים, לאפיפיור ואנשי הכמורה הקתולית וגם לאנשי האצולה ובעלי המקצועות החופשיים. במאה ה-13, בעלי מלאכה בלונדון המציאו סגנון חדש של רקמה בחוטי זהב, כסף ומשי צבעוני, שיוצרים תמונות עשירות ומורכבות, מלאות פרטים וטקסטורות שונות. מסתבר שגם בימי הביניים, עד המאה ה-15, לונדון הייתה מרכז ליצירה וחדשנות בעיצוב, ונודעה בכל אירופה בזכות מוצרי הרקמה הייחודיים שלה.

The Syon Cope; embroidered in coloured silks & silver-gilt thread with the Figures of Christ, The Virgin Mary & The Apostles; detail of the figure of St.Thomas;
Early 14th century.

הנושאים שהעסיקו את הרוקמים היו ברובם קשורים לסיפורי הקדושים הקתולים: קתרינה הקדושה עם גלגל העינויים שלה, מרגריטה עם הדרקון שאילפה, ג'ורג' עם הדרקון שלו, וגם כמובן מריה וישו. אבל לצד הדימויים הנוצריים, וסיפורי המקרא כמו חווה ואדם ותיבת נח, מופיעים גם פרחים, חיות, ילדים שמחים, בנות ים נאות, סוסים, עלים, מסכות, אשכולות ענבים ודוגמאות גיאומטריות מינימליסטיות.

Embroidered fragments from a cope with The Tree of Jesse
England
1295-1315
Silver-gilt, silver thread and silk embroidery on silk twill

התערוכה אוספת פריטי לבוש, נעלים, מעילי כמורה, גרביים, פרוכות ויריעות רקומות מכל רחבי העולם. הפריטים עדינים מאוד, וקשה לדמיין איך שרדו מאות שנים, לרוב בהסתר ובמחבוא, אחרי שהנרי ה-8 הכריז מלחמה נגד האמונה הקתולית באנגליה. האוצר גלן דייויס אומר שזו הפעם הראשונה, ואולי האחרונה, שכל כך הרבה פריטים רקומים וייחודיים מתכנסים לתערוכה אחת.

הרפורמציה, שהפכה את אנגליה לאנגליקנית וניתקה אותה מחצר האפיפיור, גרמה להעלמות מסורת הרקמה המיוחדת של לונדון, כי רוב הלקוחות היו אנשי כמורה קתוליים או אצולה אירופאית. אחרי 1530, כמעט לא נוצרו רקמות כאלה. בית מלאכה לונדוני עכשווי עדין משמר את הטכניקה, אך קשה לומר שלונדון היום היא בירת הרקמה האירופאית. הייחודיות הבריטית בעיצוב ורקמה הייתה תלויה בדיאלוג מתמשך עם אירופה. הניתוק מהיבשת ערער את הבסיס הכלכלי והתרבותי ליצירת הרקמות. האם היום, הברקזיט יעודד חזרה ליצירות הייחודיות של אנגליה (אולי לא רק תה וביסקוויטים) כמו שמקווה הממשלה הנוכחית, או שעזיבת האיחוד תמוטט ענפים רבים בתרבות ובכלכלה שתלויים בקשרים עם אירופה?

Paris, musée de Cluny – musée national du Moyen Âge. .