רומא, יולי 2016.

בשעת בוקר מוקדמת למרגלות המדרגות הספרדיות, תיירים נלהבים כבר ממלאים את הכיכר. הם מצטלמים ליד המזרקה הלבנבנה, בצורת סירת מסוגננת ומלאת פיתוחים. את המים המפכפכים במזרקה יכול היה לשמוע ממיטת חוליו המשורר האנגלי ג'ון קיטס, שחי את שנותיו האחרונות בדירה המשקיפה לכיכר. השבוע יצאנו לביקור בלב המרכז התיירותי של רומא, וגילינו שני עולמות רומאיים שונים מאוד: רומא הרומנטית של המשוררים האנגלים קיטס ושלי, ורומא הבוהמיינית של הצייר והפסל ג'ורג'ו דה קיריקו. קיטס, שלי וקיריקו לא היו רומאיים מלידה, אבל נמשכו אל העיר בזכות האקלים, התרבות וההיסטוריה. הם חיו ברומא, ודרך היצירה שלהם נתנו לעיר חיים חדשים.

בתחילת המאה ה-19, רק חלק קטן מהעיר רומא עמד בסטנדרטים של עיר מערבית מודרנית. הבורגנות והאצולה המקומית, התיירים והמבקרים התכנסו כולם ברובע קטן בלב העיר, קמפו מרציו, שנפרש בין המדרגות הספרדיות, כיכר ונציה והנהר. מעבר לגבולות הרובע, כנופיות ושודדים זרעו אימה. אך בלב רומא, אזור המדרגות הספרדיות היה ידוע בתור 'גטו האנגלים': צעירים בעלי יכולות, שגרירים וסוחרים, אמנים ומשוררים מילאו את הרובע וניהלו בו חיים כמעט עצמאיים. לכאן הגיע גם המשורר הצעיר ג'ון קיטס, חולה השחפת, שעזב את הקור הלח הבריטי לטובת האקלים הרומאי החם. שני החדרים הקטנים, בהם גר עד שמת בגיל 25, הפכו למוזיאון שמשמר את הרוח של המשוררים הבריטים הצעירים שמצאו ברומא בית והשראה.

בניגוד לבית עליו כתבנו בשבוע שעבר, בביתו של קיטס לא נותרו כמעט רהיטים אוטנטיים. לאחר מותו של המשורר משחפת, העירייה ציוותה לשרוף את כל הרהיטים ולחטא את הקירות כדי למגר את המחלה. אך חדר הספריה ספון העץ הכהה וחדר השינה המעודן התכול המשקיף על המזרקה, מעניקים אווירה אנגלית ביותר. הדירה מלאת הספרים והרישומים נראית כמו תרכיז של בריטיות קלאסית, מעין עולם בפני עצמו שאינו קשור כלל לרומא המקיפה אותו. בין כתבי יוון העתיקה, רישומי טבע, אגדות אבירים וקפה אספרסו איטלקי, קיטס כתב שירה המפארת את העבר, את האהבה הטהורה ואת שמחת הגילוי.

אם בית מספר 26 בפיאצה די ספאניה הוא ביתו של הסגנון הרומנטי, בבית מספר 31 התפתח הסגנון המטאפיזי. יותר ממאה שנה אחרי שקיטס מצא את מותו, הצייר האיטלקי ג'ורג'ו דה קיריקו מצא השראה באותה הפייאצה שעוררה את הדימיון של הרומנטים. בן למשפחה סיציליאנית, דה קיריקו גדל ביוון, וגר בבגרותו בפאריז ובניו יורק. רק בשנות השישים לחייו הוא החליט לעבור לרומא עם אשתו איזה. הבית בכיכר הספרדית שימש למגורים, להצגת העבודות לקליינטים, וכלל גם סטודיו ליצירה. זו דירה בת שתי קומות, רחבת ידיים ובהירה. הקירות מלאים בציורים של דה קיריקו, חלקים תרגילים בהשראת ציורים קלאסיים, וחלקם יצירות מהתקופה המטאפיזית, ציורים סימבוליים ומסתוריים. גם דה קיריקו מצא השראה בכתבי יוון העתיקה, כמו המשורר קיטס מהבית ליד. אך הוא השתמש במיתולוגיה דווקא לבטא את הצדדים האפלים של האופי האנושי.

בין הציורים והפסלים של האמן, מסתתרים גם מיני עתיקות שהוא אסף בכנסיות איטלקיות: מלאכים מוזהבים מעץ, כתרים מעלי דפנה זהובים, שטיחים עתיקים וכלי כסף. עגלת הקוקטיילים של בני הזוג, שאהבו לארח, עוד עומדת במקומה. גם הקמעות של דה קיריקו, שהיה מאמין אדוק באמונות טפלות, עדיין תלויים מאחורי הקנבס האחרון שלא הספיק לסיים. חדרי השינה הקטנים והצנועים של האמן ואשתו מעוררים השתאות. הביקור בבית שלו מעניק הזדמנות להבין את האופי האנושי של הצייר הידוע ביצירותיו המסתוריות, הסימבוליות עד כדי בלבול.

צילום: אור רוזנבוים.