בשבוע החולף נפתחה רשמית עונת הקיץ. אנו עברנו לדבר בשפה הים תיכונית ויצאנו אל מחוז החופשות הנכספות לאורך חופיו הציוריים של הים התיכון. כאן הארכיטקטורה השתמרה נמוכה וצנועה, מכבדת את הטיפוגרפיה של הסביבה. קירות הבתים הפשוטים צבועים בגוונים חמים שמשתלבים זה בזה, מוקפים בצמחיה פורחת וססגונית ויוצרים מראה הרמוני מול גווניו הכחולים עזים של הים המנצנץ לאורה של השמש.
קו דמיוני עובר באמצע הים התיכון, מתוח אי שם בין יוון לפורטוגל. צפונה מהקו מתקיים מרחב של שפה אסתטית אחרת, קילומטרים של עיירות קטנות המשתפלות ברכות ויורדות אל עבר חופים מטופחים מיוון ועד מלטה, איטליה והאיים, צרפת, ספרד ופורטוגל. כאן חיים עדיין את הקסם הים תיכוני של העיירות ההיסטוריות שהשפיעו והיוו השראה לדורות של אמנים, סופרים, במאי קולנוע ומשוררים. הים התיכון הוא תפאורה של בניה נמוכה, מצודות נמל עתיקות ומזחים של דייגים (שהפכו נמלי יאכטות) ומעט בניה חדשה של וילות הטובלות בחורש הים תיכוני.
שפת המרחב הזו מושכת לכאן כל שנה גדודי תיירים המבקשים להיות חלק מהיופי הזה ולו לזמן החופשה הקצר. כמו ניצבים בסרט דמיוני ללא במאי או מלבישה, סטייליסטית או מאפרת הם מתייצבים לאורך הטיילות בזרם בלתי פוסק שבוע אחרי שבוע ושנה אחרי שנה. הם מטיילים לאיטם בשעת השקיעה, מצטלמים לאלבומי התמונות המשפחתיים עם בגדי החופשה. גם הבגדים משתלבים אלו באלו כאילו איזה יד נעלמה קנתה לכולם את אותם הגוונים של שמלות הפשתן הטבעיות או מכנסי הברמודה מכותנות בהירות, חולצות הפסים הכחולים וסוודר הכותנה המונח ברישול מדויק על הכתפיים. ההרמוניה הזו כמעט ואיננה מופרעת על ידי בגדים לא ״מתאימים״. אם אתם רוצים לבלוט, מספיק שתלבשו בגד שחור ויראו אתכם למרחקים.
למה אנשים משמרים את האסתטיקה השמרנית הזו? למה לא לובשים בגדים פחות דורשי גיהוץ, כמקובל במחוזותינו? אולי בגוונים אחרים, ולא בצבע לבן שכידוע מתלכלך מיד ?
ההזדהות של הנופשים עם הצבעים של המקום ועם ״התפקיד״ שלהם ביצירת האסתטיקה מעוגנת בקוד לבוש לא כתוב שכולם מכבדים מרצון. הם השאירו בבית את בגדי העיר האפורים, החליפות והעניבות, המקטורנים הרשמיים ואיתם השילו מעליהם את כל עולם הלחצים העירוני, הפקקים, הריצות, הבוס, המחשבים. הם עוברים לדבר את שפת החופש, שפת הים התיכון המכילה את כל מה שהאדם חולם עליו כל השנה: צבעים, יופי, שלווה, אוכל בריא, איטיות, סיאסטה בשעת הצהרים. הבגדים, הצבעים וקצב החיים ״מתמזגים ״ עם החופשה הים תיכונית באופן פנימי וחיצוני.
צילום: אילנה אפרתי. כל הזכויות שמורות.
מצילומים קולוניאליים בריטיים מתחילת שנות העשרים רואים מאפייני תלבושות דומות למה שאתן מציגות- במיוחד פשתן לבן ובז׳- ששימשו את הבריטים בקולוניות חמות כמו הודו, אוסטרליה ודרום אפריקה וגם בישראל- האם יש אולי קשר?
אהבתיאהבתי
תודה זיוה, מחשבה מעניינת מאוד. הפשתן היה מזה מאות שנים אריג המתאים לאקלים חם, והקולוניאלים הבריטים לבשו אותו – וגם כותנה דקה כמובן – כדי להתמודד עם מזג האוויר ההודי והאפריקני. הצבע החאקי נבחר כסוג של מדי הסוואה בסביבה מדברית. הקולוניות מזמן זכו לעצמאות, אבל בגדי הפשתן נותרו מאוד רלבנטים..
אהבתיאהבתי
תודה על העומק ההשראה ורוחב היריעה שאתן מעניקות למושג אופנה
אהבתיאהבתי
הצלחת להעביר בצורה מדויקת כל כך את האסתטיקה הים תיכונית וכיצד היא משקפת את האנרגיה המיוחדת הזו של אגן הים התיכון.
אני תמיד אומרת שהאזור הזה, הוא האזור הכי טוב בעולם. לפחות עבורי 🙂
אהבתיאהבתי
תודה רבה!
אהבתיאהבתי