פאריז, יוני 2016.

האם הבגד עושה את האדם, או שהאדם עושה את הבגד?

השאלה הזו עומדת במרכז תערוכה חדשה במוזיאון האופנה פאלה גאליירה בפאריז, שבה ביקרנו השבוע (התערוכה מוצגת עד אוקטובר). התערוכה אוספת פריטים שונים ממחסני המוזיאון, ומספרת את הסיפור של האנשים שלבשו אותם. הנושא המרכזי אינו המעצבים, הבדים, הטכניקות או הסגנון אלא דווקא האנשים, והאופן שבו השתמשו בבגדים בעבודה, בחיי היומיום, בתיאטרון או בארמון המלוכה. האופי והזהות של הלובשים מעניקים משמעות לבגד, שאינה בהכרח אותה המשמעות שהעניק לו המעצב.

15. Robe dite 'Seins obus', JP Gaultier A-H 1984-85 © Eric Poitevin

14. Robe Duchessse de Windsor, Dior par Marc Bohan 1972 © Eric Poitevin

13. Robe Mme de Réty, Balenciaga E. 1968

12. Robe Audrey Hepburn, Givenchy 1966 © Eric Poitevin

התערוכה מגוונת מאוד, ובה פריטים שונים ומשונים, החל מהמחוך של מארי אנטואנט, עד לבגד מפואר ומלא פרחים של אריסטוקרט צרפתי שאהב גינון, דרך סינר העבודה של הכובסת ומכנסי הג'ינס של נער השליחויות במאה ה-19. הפריטים מוצגים במרחק נגיעה, וקשה שלא להתפעל מהפרטים הקטנים, הרקמות, הטלאים, התפרים המתוחכמים והיצירתיות העיצובית. אבל המוקד של התערוכה הם האנשים שלבשו את הבגדים. מה נותר מהם, מהאישיות והאופי שלהם, בבגדים מאות שנים לאחר שנלבשו? לא תמיד אוצרי התערוכה בראשות מנהל המוזיאון אוליבייה סאייאר מצליחים לענות על השאלה הזו. התיאורים הלקוניים של הדמויות שלבשו את הבגדים – אודרי הפבורן, או אחות אנונימית במלחמת העולם הראשונה, או אצילה צרפתית בחצר המלך לואי ה-16 – לא מספיקים ליצור רושם מורכב של האנשים, חייהם ואופיים. לכן, הקשר בין הפריטים השונים שהוצגו בתערוכה נותר עמום.

מכנסי פועלים

שמלת כלה Geneviève Page, Dior par YSL 1959

כובע סקיאפרלי 1937

מעיל של פוארה לאשתו דניז, 1922

מעיל ונעלים של אנה גולד

מעיל קלאו מרוד

שמלות של גברת גאשה, 1868

מעיל אסירים

שמלה של הקיסרית ג'וזפין 1805

חליפה של יורש העצר הצרפתי, 1792

זקט פרחוני של הנסיך לינייה חובב הגינון 1750

תערוכה דומה שראינו בשנה שעברה במוזיאון העיצוב בלונדון (וכתבנו עליה כאן) עסקה באופן משכנע בקשר בין בגד לכוח. התערוכה סקרה מגוון נשים מרכזיות באמנות, פוליטיקה, עסקים ומחקר, והציגה את הבגדים שהן נוהגות ללבוש. התערוכה לוותה בהסברים מעמיקים, בסרטי וידאו וראיונות עם נשים במוקדי כוח שמתארות את החשיבות של הבגדים ליצירת תדמית ולבניית זהות. ההתמקדות בנשים עכשווית הקלה כמובן על אוצרי התערוכה לחשוף את הקשר שלהן עם הבגדים. תערוכות היסטוריות, כמו זו שבמוזיאון האופנה בפאריז, מבוססות רק על המידע שנותר בארכיונים, ביומנים או באוספים פרטיים. הסיפור המלא של האנשים לובשי הבגדים לא תמיד שורד את תהפוכות ההיסטוריה, ויצירת הקשר בין הבגד החומרי לבין האדם שלבש אותו היא לעיתים משימה בלתי אפשרית.

למרות המגבלות, התערוכה הפריזאית מצליחה לעורר עניין. אפשר לראות אותה כחלק מטרנד ההתנגדות למותגים שמתחזק בעולם האופנה העכשווי. ההתמקדות באנשים ולא במעצבים, במותגים או בסלבריטאים מאפשר להבין את הכוח של הבגד ליצור עולם, שאינו תלוי בפרסום או במיתוג, ויש לו חיים גם הרבה אחרי הטרנד העונתי.