כרתים, מאי 2016.

כשהארכיאולוג הבריטי ארתור אוונס הגיע לקנוסוס בתחילת המאה העשרים, הוא לא ראה על הגבעה העירומה יותר מערימות של אבנים. לאט לאט הוא החל לחשוף את שרידיה של עיר ענקית, שבתקופה מסוימת גרו בה 100 אלף תושבים. אך הוא חשש עדיין שבמבט ראשון העמודים, האבנים, והמבנים שחשף לא נראים יותר מגל אבנים חסר משמעות. כיצד יוכלו מבקרים מודרניים להתרשם מיופייה של התרבות שהוא גילה, כיצד יוכלו להבין את אורח החיים שהיה נהוג בקנוסוס לפני כמעט 4000 שנה? התשובה, בעיניו של אוונס, נעוצה בדימיון ובתעוזה. הוא החליט להעניק לקנוסוס חיים חדשים.

איך נראו החיים באי ים-תיכוני בעידן הברונזה, לפני כ-4000 שנה? השאלה הזו הדהדה באוויר כשעמדנו בשבוע שעבר על גבעה מוקפת עצים ירוקים באי כרתים שביוון. שמש האביב חיממה את האבנים הזהובות שהקיפו אותנו, שאריות דוממות של ציביליזציה שהתקיימה על הגבעה הזו לפני אלפי שנים. קנוסוס הייתה, לפי השערות הארכיאולוגים, עיר בירה חשובה של ממלכה חזקה ששלטה באיזור שנים רבות לפני תחילת ההיסטוריה הידועה של ערי המדינה של יוון העתיקה. זו הייתה לפי המיתולוגיה ממלכתו של מינוס, בנו של האל זאוס ושליט רב עוצמה, שבתו אריאדנה התאהבה במינוטאור, יצור שחציו אדם חציו שור, הכלוא במבוך במרתפי ארמון אביה. אך מלבד האגדות רק מעט ידועה על התרבות הזו, שכיום נקראת מינואית. אך עדיין אין לנו עדויות ברורות על השם שבו אנשי קנוסוס קראו לעצמם.

כיום קנוסוס הוא אתר ארכיאולוגי חשוב, לא רחוק מהעיר הרקליון בכרתים. הייחוד של קנוסוס הוא שבניגוד לאתרים אחרים, אוונס בחר לא להותיר את ההריסות הקדומות כמו שהן, אלא לנסות ולשחזר חלקים מהמבנים כדי להפיח בהם שוב חיים. החל משנת 1925, אחרי לימודים מעמיקים, אוונס שיחזר חלקים מארמון המלוכה של מינוס. הוא בנה בבטון עמודים וקורות שיחזיקו את החדרים העתיקים, הוא צבע את הקירות בצבעים עזים, והשלים את הפיסות החסרות בציורי הקיר. אוונס אסף את החלקים של ציורי הקיר ששרדו מתקופת הברונזה ואת כלי החרס השבורים שנותרו במקום ושיחזר באמצעות השאריות את הקישוטים שעיטרו את קירות הארמון. היום, אפשר לראות על קירות הארמון ציורים של נשים צעירות לבושות חולצות צבעוניות חשופות חזה וחצאיות ארוכות ומלאות חן. בציור אחר, נראות נשים משתתפות במשחקי ספורט לצד גברים, משליכות חניתות וקופצות בסאלטה אלגנטית מעל גבו של שור זועם. הנשים לבושות בבגדים אלגנטיים, בחצאיות שופעות בד פרחוני ובחולצות בעלות שרוולים נפוחים, מבדים בדוגמאות גיאומטריות מורכבות. שערן המתולתל אסוף ומקושט תכשיטים, הן נראות מתוחכמות וכמעט מודרניות בלבושן המהודר.

הציורים שאוונס שיחזר מראים שבתרבות של קנוסוס העתיקה, לנשים היה מקום מרכזי ושווה ערך לגברים. הנשים היו חלק אינטגרלי מהחיים הציבוריים, והותירו חותם על חיי התרבות, לא רק על חיי המשפחה הפרטית. הרעיון שנשים יכולות להשתתף באירועים ציבוריים כמו משחקי ספורט יחד עם הגברים היה חדשני לתקופה, בעיקר אם אנחנו זוכרים שביוון העתיקה, מאות שנים לאחר שקנוסוס ננטשה, נשים לא יכלו להשתתף במשחקי האולימפיאדה שהוגבלו לגברים בלבד.

אחד הגילויים המעניינים בקנוסוס הוא כס המלכות של שליט העיר. זהו כיסא עץ צר ומינימליסטי, בעל גב ארוך ומושב קטן למדי. כיום, העתק של הכס נמצא בבית המשפט הבינלאומי בהאג. אך מבט חד בכס המלכות מעורר מחשבה שנייה על הקשר בין התרבות המכונה 'מינואית' למלך מינוס. האם כסא צר וקטן כל כך יכול היה לשמש גבר חסון, כמו שהמלך מינוס מתואר במיתולוגיה ובמטבעות עתיקים? אולי, עולה מחשבה מפתיעה, לקנוסוס הייתה דווקא מלכה, והיא זו שהובילה את החברה השיוויונית ויוצאת הדופן הזו?