האם אפשר להשתחרר מכבלי הטרנד המסחרי התאגידי ההרסני לסביבה, חסר האתיקה והבזבזני הלופת את החברה המודרנית?

"הירוק הוא השחור החדש", מכריזות כותרות באתר אופנה וסטייל מוביל דעת קהל באנגליה.

יש לנו הרגשה טובה ששנת 2016 נפתחת עם תקוות חדשות. ההכרזות של מותגים מובילים על מחויבות לחברה האזרחית יובילו מסע לשינוי. כמו שמותגי האופנה מתחילים טרנדים, כך יש להם גם מחויבות לשנות את השיח לטובת החברה והטבע הסובב אותנו.

בחודש הקודם אילנה שוחחה עם כתבת העיצוב של ידיעות אחרונות ניצה אבירם. ניצה פרשה בימים אלו מעבודתה. הכתבה שהתפרסמה השבוע הייתה יוצאת דופן במהותה כי סיכמה במבט עכשווי ארבעים שנות עבודה עיתונאית.

בשיחה עם ניצה עלו הרבה נושאים הקשורים לעיצוב. ניצה ככתבת ואילנה כמעצבת מרגישות באופן דומה שעולם העיצוב סטה ממסלולו בעשורים האחרונים. על מזבח השוק הפתוח והגלובליזציה הוקרבו הרבה ערכים טובים וחשובים. העיצוב הפך לקטר מסחרי הדוהר ללא מעצור אל כיוון לא נודע. הטרנדים המסחררים מעייפים, הצריכה האובססיבית חסרת מטרה והבנייה המואצת כובשת שטחים ירוקים לטובת עוד ועוד מרכזי קניות ואאוטלטים.

נעלמה ההנאה של גילוי אינדיבידואלי, התשוקה לפריט ייחודי. כולם רצים וממהרים, היחצ״נים לוחצים, העורכים מקצצים, בעולם מסחרי ואגרסיבי שבינו לבין עיצוב אמיתי לא נותר הרבה.

אנו חיים בעידן של עודף מידע, עודף בסחורות, עודף יחסי ציבור ומאידך חוסר באיכות, בכנות של עיצוב. אך מעל הכל, גם הצרכנים וגם המעצבים חווים חוסר בזמן הדרוש להבשלת רעיונות והטמעתם.

אילנה סיפרה לניצה איך היא מתמודדת עם הסחרחרה הזו מסביב. כמעצבת אופנה היא אמורה הרי להיות חלק מהשיטה: לייצר מהר ובזול, לקרוא לבגדים ״קולקציה חדשה״, להציג בגדי חורף כשהטמפרטורה היא של קיץ, וחודשיים אחרי שהבגדים נתלו על הקולבים להציע אותם ב"סייל" של חמישים אחוז הנחה.

"רצוי" כמובן לכל מעצב להישען על (ואולי להעתיק) מגמות וטרנדים בינלאומיים כי ככה מקבלים חשיפה במדורי הטרנדים של העיתונים היומיים, כי לעיתונאים אין כבר את הזמן לפתח מחשבה עצמאית, לצאת לרחוב, לגעת בבגדים, או לשוחח עם היוצרים ולהחליט על מי הם כותבים ומה. גם הם מונעים על ידי יחצנים מניפולטיביים, סוגדים לאלילי המותגים הבינלאומיים ולטרנדים שחולפים במהירות הרוח.

אילנה סיפרה לניצה איך התרחקה מהמסלול הזה ובנתה עולם אחר, יצאה החוצה מהסטודיו בעיר אל הטבע, אל דברים אמתיים כמו עבודות חקלאות פשוטות בהן האדם שולט באופן מוגבל על התוצאות. היא סיפרה כיצד כל הפעילות שלה, מטיול ביער ועד ביקור בתערוכה או כתיבה בבלוג, משפיעה על תהליכי עיצוב הבגדים באופן יותר מתון ורגוע. החלוקה הסכמתית למקצועות מוכרים ומקטלגים כמו "מעצב אופנה", "מעצב טקסטיל", "אמן", "חקלאי", לא רלוונטית כי אילנה מתעקשת דווקא לשבור גבולות, מעצבת בגדים וגם מעצבת את הבדים מהם הם עשויים, מעצבת כלי קרמיקה וגם סריגים. החופש, הסקרנות וההתלהבות הם המנוע ליצירה. אין טעם להגביל את הטכניקות אלא כדאי דווקא להרחיב ולגעת בעוד ועוד תחומים, כמו הצילומים האלו של עבודות מגוונות של אילנה, מצילום ועד טקסטיל וקרמיקה.

בשבוע שעבר נתקלנו בכותרת שתפסה את העין בעיתון האיטלקי קריירה דלה סרה: ״הטרנד מת ,עכשיו האופנה היא חופש״.

הדברים נאמרו על ידי המעצב הבלגי דריס ואן נוטן ,בראיון שהעניק לכתבת פאולה פולו. ״העולם סביבנו מהיר מדי ויש יותר מדי בגדים. האנשים אינם מסוגלים להספיק להכיל את כל מה שמוצע להם." ואן נוטן מספר שהוא חי בסביבה כפרית מחוץ לעיר אנטוורפן שבבלגיה. הוא שואב השראה מהטבע ועבודת החקלאות בגן שלו המשתרע על פני עשרים ושבע דונם. בגן הוא עובד במו ידיו באדמה ומחובר לדברים האמיתיים. כדבריו, ״לא ניתן לשלוט לגמרי בטבע, קצת כפור וגשם לא בעתו יכולים לשנות לגמרי את התוצאות, האופנה לעומת זאת מאפשרת ליצור חלומות אך מחייבת שליטה מוחלטת בכל."

צילומים: אילנה אפרתי.