מסע נשי עם תמרה

03_Ritratto di Madame Perrot ורונה
הציירת תמרה דה למפיקה הייתה אולי בין האמנים הראשונים לזכות למעמד של סלבריטי בינלאומי. חייה הסוערים נעו בין צמתים היסטוריים במאה העשרים: היא נולדה למשפחת בנקאים פולנית, למדה בפנימיה יוקרתית בשוויץ, ברחה מהמהפכה הרוסית עם בעלה האציל הפולני, חיה חיי בוהמה בפאריז בין המלחמות, ברחה מאימת הנאצים לניו יורק, חיה בהוליווד עם בעלה השני הברון האוסטרי, ולבסוף נטשה עולם האמנות ועברה לגור בוילה ססגונית בקובה. בין לבין היא נודעה כאחת הציירות המשפיעות של סגנון האר-נובו, ניהלה קריירת דוגמנות מצליחה והתחככה בשועי עולם. אך תהילתה כציירת התבססה רק בשנות השבעים, אז חוקרי אמנות גילו מחדש את יצירתה וראו בה אלמנט חשוב מתנועת האר נובו, המינימליסטית ומלאת התשוקה.
השבוע ביקרנו בתערוכה על חייה ועבודתה של הציירת בעיר ורונה שבאיטליה. התערוכה המעמיקה והכוללת לא הסתפקה בהצגת העבודות של למפיקה, אלא כללה גם סקירה של חייה האישיים מלאי התהפוכות, והתמקדה בעיקר בקשר בין אמנות ואופנה, בין טקסטיל לציור. בדים ובגדים היו חלק חשוב מחייה של האמנית. בזכות המראה הדרמטי והאקסטרווגנטיות האקספרסיבית של פניה, היא דיגמנה למעצבי האופנה הנודעים של פאריז. אך הייתה לה גם תשוקה אמיתית לבגדים, כובעים ונעליים. התערוכה לא הציגה אמנם פריטים מהאוסף האישי שלה, אלא פריטים מאוסף היסטורי של מוזיאונים איטלקיים, שמביעים את הסגנון האסתטי המפורסם שלה: מראה ארוך וחלקלק, שמלות משי קלילות ומלאות תנועה, כובעים קטנים ומטופחים, נעלים רקומות ומעוטרות בפיתוחים מורכבים. שמלות המשי מופיעות לעיתים קרובות גם בציורי הפורטרט של למפיקה, ונועדו להעניק נופך מודרני ומעודכן לציורים הקלאסיים בעיקרם. תחת השפעתו העמוקה של אנגר, למפיקה ציירה נשים בצבעים עזים ועמוקים, מלאות נפח ותנועה. אך האווירה שנובעת מהציורים שלה שונה מהקלאסיות הממוסדת של אנגר, למפיקה רצתה להביע את תחושת המתח ואי הנחת המודרנית, מעין מבט אירוני וביקורתי על חיי הנשים בתקופתה. 

בתור אישה משוחררת, בעלת אמצעים וחופש פעולה, למפיקה ניהלה את חייה כראות עיניה. היא טיילה, רקדה, גלשה באתרי סקי נחשבים ואירחה את כוכבי הוליווד בביתה המעוצב במודרניות אופנתית. התשוקה למסעות הפכה אותה לאזרחית העולם, קוסמופוליטית השייכת לאליטה של אמנים ויוצרים אמידים, ומנותקת מהחיים הציבוריים בארץ בה התגוררה. הציורים שלה מביעים את העוצמה שלה כאישה, אבל גם תחושת ניתוק ובידוד, אי נחת אקזיסטנציאלי של מי שיכול לחיות בכל מקום אך שאינו שייך לשום מקום. הפרסום שלה כציירת של עידן הג׳ז הקליל, של דור הבוהמה המהודר של שנות העשרים, עשוי להטעות. אם הציור המפורסם ביותר שלה, הנערה בירוק, מבטא היטב את הסגנון של תקופתה, ציורים אחרים מאותה תקופה, של ערום נשי חושני וישיר, מביעים מסרים אחרים, נועזים יותר על שחרור האישה והמיניות הנשית, על יחסי קרבה בין נשים, על המקום של הנשים בחברה. בלי לחשוש מסקנדל, היא השתמשה בציור לא רק כדי להביע את הסגנון של שנות העשרים העליזות אלא גם כדי להראות את כוחה של האישה.06_Nudo appoggiato I 07_Ragazza in verde 08_Natura morta 09_Susanna al bagno 10_Prospettiva (le due amiche) 12_Il doppio “47” 04_La sciarpa blu

LEMPICKA_B260

LEMPICKA_B260

01_Tamara de Lempicka con cappello le Monnier unspecified unspecified1 unspecified2 unspecified3 unspecified4

תגובה אחת ל-“מסע נשי עם תמרה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s