בחורף 2010, כתבנו את הפוסט הראשון ב'מסעות בגארדרובה', על מזג האויר מנקודת מבט לוקאלית בעידן גלובלי. היום, כשאנו חוגגות חמש שנים למיזם שלנו, המחשבה שנבטה בפוסט הראשון נראית לנו עדיין אקטואלית ולא רק מההיבט של הבדלי מזג האוויר בין ישראל למערב, המשפיעים על תרבות הלבוש שלנו. המתח בין המקומי לגלובלי מאפיין תופעות תרבותיות רבות בישראל, המנסה לקיים תרבות מערבית באגן הדרום-מזרחי של הים התיכון, ולהפנות גב למרחב התרבותי המוסלמי באזור.

ראינו בשנים האחרונות ניסיונות מעט מאולצים באופנה הישראלית להתיחס למרחב הקרוב תוך חיקוי לבוש 'מקומי' עם הופעת טרנד הגלבייה ושימוש בבדי כאפיות לעיצוב בגדים בגזרות מערביות. אך לעיתים התוצאה נראית יותר כגימיק מסחרי המנכס – וכובש – סמלי תרבות פלסטינית בלי לפתוח בדיאלוג או להציע פרשנות מאתגרת וחדשה.

מזג האוויר מזמין אותנו לחשוב גם על הנזקים שאנחנו אזרחי העולם המודרניים מעוללים לטבע בגלל אורח חיים צרכני ובזבזני, המדלל את משאבי הטבע ומזהם את האדמה ואת האוקיינוסים.

הבעיה אינה רק פיזית-אקולוגית, אלא גם מוסרית. אופן החיים המודרני לא מקדם ביקורתיות, כל שכן נגד תאגידי הבגדים הגלובליים המשנעים סחורות ממרחקים ומזהמים את הגלובוס תוך ניצול של משאבי הטבע ושל זכויות האדם של תושבי העולם השלישי.

התאגידים הבינלאומיים החלישו את מעמד הפועלים בעולם המערבי. תאגידי האופנה המהירה מייצרים מוצרים שמחזיקים מעמד ארבעה חודשים אך יתפרקו רק בעוד ארבע מאות שנים. האם נוכל להמשיך לעצום עניים מהשיטה  ולהתמקד במחיר הזול והמשכנע? עד מתי האופנה המהירה תוכל להתכחש לתוצאותיה המוסריות, הכלכליות והאקולוגיות ההרסניות? במאמרים השבועיים שלנו ניסינו להעמיד מראה מול צרכני האופנה, ולעודד חזרה לאופנה איטית, אקולוגית ומתחשבת יותר.

האופנה המהירה ערערה גם את הכנות והאמת שאמורות להיות בבסיס העיצוב. מעצבי אופנה כמו ראף סיימונס כבר הביעו מחאה (ואף התפטרו) נגד הקצב המהיר והבלתי אפשרי שמכתיבים תאגידי האופנה, שמונע מחקר אסתטי ועיצובי מעמיק ומנוון למעשה את כוחם של המעצבים.

אנו מקוות שהכתיבה השבועית שלנו המעודדת מחשבה אינדיבידואלית ורדיקלית תמשיך להשפיע אף יותר ממה שהשפיעה בחמש השנים האחרונות. אנו מקוות שעוד כותבים ועורכי מדיה יצטרפו אלינו ויכתבו על הנושאים שהעלינו כאן כדי להשפיע על הקוראים. עיתונות האופנה נוטה לעיתים להיכנע לעצלות, לרווח המיידי ולנוחות שגלומים בהעתקת קומוניקטים של משרדי יחסי ציבור. אך במיטבה, עיתונות אופנה יכולה להשפיע על הקוראים להוביל שינוי חברתי, כלכלי ועיצובי באופן שבו האופנה הישראלית מתנהלת וממותגת.

שמחנו לקרוא לאחרונה מאמרים המתארים את שיטת המתנות, הטיסות, ושאר טובות ההנאה שמותגי אופנה ממטירים על כתבים, עורכים ובלוגרים בתקווה – וציפייה – לסיקור חיובי. אפשר היה להוסיף גם את הקשר בין המחלקות המסחריות בעיתונות, שאחראיות על שטחי הפרסום בעיתון, לבין התוכן של מאמרי המערכת. ניתן היה גם לציין כיוצאים מן הכלל את האופנאים שלא נכנעים לשיטה ומסרבים להעניק מתנות ותשורות. אנחנו גאות להמנות על הקטגוריה הזו. בנוסף, אנו מתעקשות לא לייצר את הבגדים שלנו במחוזות רחוקים למטרות הגדלת רווחים, אלא לשמור על יצור מקומי, בתל אביב, מחומרי גלם איכותיים ומתכלים.

אנו במסעות בגארדרובה מוכיחות שניתן לכתוב בעברית על אופנה בסגנון נקי מאינטרסים ומפרסום. אנו שמחות לפרסם מגזין אופנה בעל תכנים איכותיים ומרחיבי דעה, נקי מבאנרים ופרסומות גלויות וסמויות. כמו בעיצוב הבגדים, גם בכתיבת המגזין אנו רוצות להוביל שינוי מחשבתי מבוסס על כנות ואמינות תוך התנגדות לשיטות המסחר הקפיטליסטי החזירי אשר העלים את היופי, האיכות והעיצוב מהאופנה, שהפכה למפלצת מסחרית גלובלית ומנוכרת.

איורים מתוך פנקסה של אילנה אפרתי, אוסף חורף 2016.