מסע אל המגע

איטליה, נובמבר 2015.

מי לא נתקל בצורך האינסטינקטיבי לגעת במוצגים בתערוכה? במוזיאון, או אפילו מול חלון ראוה של חנות יוקרה? המגע מאפשר לנו ״לראות בידיים״. הוא המשך של הראיה והעברת הנתונים למוח, המגע מאפשר לנו להבין חומרים באמצעות חוש המישוש. השאלה היא האם חוש המישוש עדיין רלוונטי היום? מערכת החישה (tactile system) אחראית על חוש המישוש ומעבירה באמצעות אלפי קולטנים הנמצאים על האצבעות (ועל כל הגוף) מידע המתקבל מהסביבה ומשלים את מה שאנחנו רואים. לא פעם המישוש משדר לנו את האמת בעוד חוש הראיה יכול להטעות אותנו וליצר אשליה אופטית.

ilana efrati masaot (10)

ilana efrati masaot (14)

ilana efrati masaot (8)

ilana efrati masaot (11)וש המישוש הוא חוש עתיק. אריסטו דן בחוש המישוש, יחד עם שאר החושים לפני אלפי שנים. אך היום במציאות המודרנית נראה שאנו מזלזלים בו. למשל כשאנו לובשים בגדים סינטטיים המטעינים את עורנו בחשמל סטטי המשבש את השדה האלקטרו מגנטי שלנו. או כשאנחנו קונים בגדים באינטרנט ומדלגים על השלב החשוב של המגע בבגד ו״קריאת״ החומר ממנו הוא עשוי (האם הוא נעים לנו במגע של היד?). אולי הבגד נראה יפה בתמונה או המחיר הזול מפתה אותנו. אך מה אם הבד מגרד או סתם מרגיש לא נעים?

ilana efrati masaot (15)

ilana efrati masaot (9)

אנשים נוגעים רוב שעות היום במסכים ובמקלדות, עשויים מחומרים מלאכותיים שהמגע שלהם סתמי ודומה. אולי זו אחת הסיבות להתקהות התחושות הפיסיות, ולויתור על צורך הכל-כך אנושי לגעת באמת בחומר.

נראה שאנשים מודרניים מאבדים בהדרגה את יכולת קריאת החומר ששירתה את האדם משחר ההיסטוריה. בסדנה שאילנה ערכה לסטודנטים לאנתרופולוגיה, הם התבקשו לזהות טקסטילים מאוסף הבדים שלנו באמצעות המישוש ולנחש מאיזה סוג סיב הם עשויים. הסטודנטים נתקלו בקשיים למרות שהם לובשים ונוגעים בטקסטיל מילדות.

חוש המישוש, כמו חוש הטעם, זקוק לאתגרים מגיל צעיר. כמו שכדאי לתת לתינוק הרבה טעמים כדי לפתח ולהעשיר את חוש הטעם שלו, כך כדאי להלביש ילדים במשי למשל, לא רק בטריקו. מגע המשי על העור יספק להם תחושות של חומר שיוותרו בזיכרון של מאגר התחושות שנשלפות כשאנו נוגעים בחומר.

ilana efrati masaot (3)

בימים אלו אנו מסיימות את הכנת אוסף בגדי החורף 2016. האוסף מתמקד ברעיונות בהשראת מגע החומר.

ilana efrati masaot (5)

הסטודיו שלנו מתמקד באופנה איטית. יש לנו את הזמן לחשוב ולפתח את הרעיונות המובילים ליצירת הבגדים. ההתייחסות לחומר כבסיס תהליך העיצוב היא תמיד נקודת ההתחלה.

האמת שלא ניתן לעצב, להכין גזרה, או לבנות את החיבורים בין הבגדים באוסף ללא מחשבה ראשונה על החומרים.

ilana efrati masaot (4)

IMG_7687

לכל חומר יש את התכונות שלו ואת הדרך בא הוא נע ונוגע בעור שלנו. איך אנחנו מרגישים בתוך חולצה? זו השאלת המרכזית שאליה אנו מתייחסות. מעבר לזוהר, לצילומי דוגמניות יפות, לתצוגות אופנה מרשימות, אנחנו חיים בתוך הבגדים שלנו והם נוגעים בנו.

אל תתנו למראה לתעתע בכם. געו והרגישו את הקשמיר וגלו כמה הוא שונה מהפשתן וכמה הוא קל מהצמר.גם כותנה יכולה להרגיש אחרת אם היא כותנה מצרית ארוגה בצפיפות גבוה ומגעה קריר ופריך או סתם כותנה שמרגישה מחוספסת ודלה. כן, גם כותנה יכולה להיות לא נעימה.

להרגיש נעים ונוח, לחבר טקסטורות שונות יחד ולהרכיב פאזל של מרקמים זו אומנות הלבוש, המצליחה להעביר החוצה משהו מהעולם הפנימי האישי שלנו.

צילומים: אילנה אפרתי, כל הזכויות שמורות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s