לונדון, ספטמבר 2015.

במבט ראשון, אין כל קשר בין התערוכה של האמן הסיני העכשווי איי ווי ווי ובין אופנה. התערוכה, שמוצגת באולמות רחבי הידים של האקדמיה המלכותית לאמנות בלונדון, מציגה יצירות של האמן משני העשורים האחרונים, וגם יצירות חדשות שנוצרו במיוחד עבור התערוכה ומוצגות בה בפעם הראשונה.

איי ווי ויי משלב ביצירה שלו רעיונות שנובעים מהמסורות העתיקות של האסתטיקה הסינית ומצליח להפוך אותם למציאות בעזרת היכולות המעולות של בעלי המלאכה המקומיים. הוא מעורר מחשבה על הקשר בין יופי לפונקציונליות בסדרה של פסלים שמשבשים רהיטים סינים עתיקים והופכים אותם לבלתי שמישים. אחת היצירות היפות בסדרה הזו היא עמוד עץ עצום מימדים הנטוע בתוך שולחן עץ סיני עתיק, במלאכת מחשבת טכנית שמדגישה את היכולות המרשימות של הנגרים הסיניים שהצליחו לחבר בין שני החפצים באופן מושלם. אך כמובן עכשיו השולחן הפך לחפץ חסר תועלת, ועמוד העץ העתיק ניתק ממקומו הטבעי במקדש סיני. דרך השימוש המעניין במלאכת היד הסינית, איי ווי ווי הצליח להביע באופן מתוחכם את הביקורת שלו על השינויים החברתיים שעוברים על סין המודרנית, המתרחקת מהעולם האסתטי והפילוסופי שלה לטובת מודרניזציה פולשנית ואכזרית.

הקשר בין האופנה ליצירה של איי ווי ווי מתגלה לדעתנו דרך היכולת יוצאת הדופן של האמן להביע באופן אסתטי משוכלל את הביקורת שלו על החברה והמדינה. העבודות שלו מלאות הומור, ביקורת חסרת מעצורים, אבל גם פיוטיות מתוחכמת. למעשה, אלה בעינינו אותם הרעיונות המניעים עיצוב אופנה מוצלח. הקשר בין הפונקציה לאסתטיקה עומד בלב יצירות נוספות, כמו מצלמת אבטחה מגולפת בשיש קררה, סט אזיקים מגולפים מאבן ירקן יקרה. האזיקים משחזרים את אלו שאיתם נאסר האמן על ידי השלטון הסיני לפני כמה שנים. אך התרגום שלהם לאבן יקרה הפך אותם למוצר צריכה נחשק, בעל ערך תרבותי וכלכלי.

בעיני איי ווי ווי, הקפיטליזם הסיני מאדיר את החשיבות של מותגי יוקרה ומעודד צריכה של חפצים יוקרתיים ויקרים, בלי לשים לב למחיר שמשלמים על כך אזרחי סין. למעשה, הוא חושב שהסינים מקריבים את החופש האישי שלהם, שנתון ביד השלטונות, ומעמידים פנים שאפשר למלא את החסר בעזרת עושר ופריחה כלכלית. בחדר גדול מקושט בטפט מוזהב בדוגמא של ציורים של מצלמות אבטחה והציפור החביבה של טוויטר, האמן בנה שש קופסאות גדולות, ובתוכן, כמו משחק בובות לילדים, הוא בנה דגם של תא הכלא בו הוא נאסר לשמונים יום כמתנגד השלטון. החוויה הקשה הפכה למעיין משחק, כמו דיסנילנד מינאטורי שהמבקרים בתערוכה יכולים להציץ אליו ולגלות את שגרת יומו של האסיר הפוליטי. תרבות הפופ הסינית מתנגשת חזיתית עם הסבל שהמשטר הסיני מנחיל לאזרחיו. גם הדרכון של האמן, שהוחרם למשך כמה שנים, נהפך להצהרה אמנותית יוצאת דופן בסיטואציה הפוליטית בסין.

התערוכה של איי ווי ווי מוצלחת במיוחד בגלל החיבור בין מסורות של מלאכת יד סינית, לבין ביקורת פוליטית וחברתית, לבין אסתטיקה פיוטית ומרשימה. גם בלי ההסברים המעניינים, העבודות שלו בעלות נפח ויזואלי מעורר השראה בפני עצמן. האמנות שלו יוצאת דופן כי הוא מצליח להעביר מסרים חשובים לצד השקעה בביצוע הטכני ובאלמנטים האסתטיים. העיקרון הזה ראוי לתשומת לב גם בעולם האופנה. צרכני האופנה, כמו צרכני האמנות האמידים, נוטים להתעלם מההשלכות החברתיות והכלכליות של תעשיית הבגדים. מי שקונה בגדים זולים שמיוצרים בסין לא חושב לרוב על הפועלים שיצרו את הבגדים, שלא תמיד זוכים לתנאי עבודה כלכליים וחברתיים נאותים. באותו אופן, איי ווי ווי מזכיר למבקרים בתערוכה שלמרות מראית העין המודרנית והקפיטליסטית של סין העכשווית, מדובר עדיין במשטר לא דמוקרטי, המפקח באופן טוטלי על חיי האזרחים . כיום עדיין יכול אדם, יוצר, אמן להעלם במתקן כליאה סודי למשך שמונים יום מבלי שאיש יתן על כך דין וחשבון.

האמן בסטודיו שלו בסין.

עצים עשויים מפיסות עץ מחוברות במסמרים, בחצר האקדמיה בלונדון.