מילנו, ספטמבר 2015.

השבוע חשבנו שוב על משמעותן של עונות השנה, גם בהקשר לבגדים שאנו לובשות. האם האדם ניצח את הטבע והפך את עונות השנה למושג היסטורי? ומה ההשפעה של השינוי על תעשיית האופנה המערבית?

ביקורינו במילנו החל ביום שמש חם ללא זכר לסתיו האירופי הנחשק. חום של שלושים מעלות הוא טמפרטורה אידיאלית לחולצת פשתן קלילה ולסנדלים החושפים את שיזוף הקיץ. אפילו הבגדים שהוצגו בחלונות הראוה היו קלילים ונראה שלמרות שספטמבר עומד להסתיים אף אחד לא ממהר להציג בגדי חורף.

בהמשך גם הערב היה חמים, ואלפי אנשים גדשו את רחובות מרכז העיר באירועים רבים שהתקיימו מחוץ לתצוגות האופנה. מוסיקה, קוקטיילים, תערוכות. מגזין ווג נתן את חסותו לפתיחת חנויות אל תוך הלילה. רחובות מילנו הפכו למסיבה גדולה והציגו את תצוגת האופנה הכי אותנטית בשבוע האופנה.

למחרת בבוקר החל שבוע האופנה הרשמי של מילנו לקיץ 2016. פתאום ללא התראה החורף הפתיע. הטמפרטורה צנחה לעשר מעלות. הגשם ניתך בעוצמה, מלווה ברוחות עזות, משבש את התנועה בעיר ומקלקל את מצב הרוח לאורחים ולעיתונאים הרבים שהתרוצצו רטובים מאתר לאתר.

בעידן המודרני אנו נתקלים בשתי תופעות משמעותיות הקשורות לעונות. האחת, שינויים חריגים במזג האוויר משבשים את מושגי העונות (מקשים על החקלאות וגם – בהקשר אחר – מקשים על הנוסעים לארוז בגדים באופן מדויק). מאידך, חלק משמעותי מאוכלוסיית העולם עבר לחיות בערים בבניינים מודרניים ממוזגים השומרים על טמפרטורה קבועה בקיץ ובחורף.

לעומת הבניינים החדשים, הארכיטקטורה הקלאסית של מילאנו נראית מקושטת במיוחד.

השאלה המתבקשת היא, האם ארבע עונות יהפכו בקרוב למושג אוטופי או לזיכרון נוסטלגי?

אנחנו כהרגלינו יצאנו לשוטט בעיר, משאירות את תצוגות אופנת הקיץ לאנשי תעשיית האופנה הניזונים מהן, לידוענים ולידועניות, לפשניסטיות לבלוגרים של האופנה ולעיתונאי האופנה המחויבים לריצה המטורפת מתצוגה לתצוגה. קודם ניו יורק ואחר כך לונדון עכשיו מילנו ובהמשך פריס וטוקיו, בכל מקום אותה עבודת הסיקור המשמימה, והעלאת תמונות אינסופית לאינטרנט. מי זוכר מה הוא ראה מתי, באיזה עיר ושל איזה מעצב??? אולי העניין הגדול של עולם העיתונות בתצוגות האופנה נובע מהעובדה שחברות האופנה שיכולות להרשות לעצמן לקיים תצוגות כל כך יקרות קונות גם עמודי מודעות רבים המפרנסים את תאגידי התקשורת ועובדיהם.

למחרת הטמפרטורה עלתה ומזג האויר חזר להיות חם. לבשנו מקטורן פשתן ללא בטנה וסנדלים ויצאנו אל הרחוב.

האופנה הגלובלית כידוע לא מתמצה בבגדים. סגנון החיים העכשווי מתגלה בשיטוט ברחוב המקומי. כאן מתחדדת ההבנה שהעיר מילנו שהיכרנו בשלושים השנים האחרונות משנה את פניה, והופכה מעיר נמוכת מבנים עם ארכיטקטורה בעלת אופי קלאסי שמרני של צפון איטליה, לעיר בעלת אופי טרנדי מודרני אשר פרנסיה מקדמים בניה מסיבית היוצרת קו רקיע חדש. לפתע מראה העיר התאחד עם הבנאליות של הבנייה הבינלאומית הקדחתנית המוכרת מניו יורק, בנקוק, תל אביב, שנחאי דובאי ועוד. הבניה המסיבית הזו קמה בין היתר על חורבות מפעלי היצור הרבים שאיפיינו את שולי העיר ונזנחו בעשורים האחרונים, עם תום עידן התעשיה האירופאי. כמה מהמבנים אשר ניצלו מהריסה שופצו לאחרונה והפכו למוזיאונים פרטיים וקרנות לאומנות ותרבות של חברות כמו פירלי (עליהן כתבנו כאן) או ארמני (עליו כתבנו כאן), או פראדה.

פאונדיישן פרדה: מפעל יצור לשעבר והיום קרן לאמנות

מיצב של לואיז בורז'ואה באוסף פראדה, עליה כתבנו כאן.

קופסאות מקוריות בגלריית עיצוב רוסנה אורלנדי, לשעבר מפעל עניבות

נראה שאוכלוסיית הערים הגדולות בעולם המערבי וגם במזרח מתאחד למראה זהה של טרנדים דומים בלבוש. תוכניות אוכל זהות בטלוויזיה משפיעות על ההיצע הקולינרי במסעדות ובניה מודרנית בעלת זהות "מודרנית" מדמה נוף אחיד. האם המודרניות דורשת שנוותר גם על עונות השנה ונחייה בעולם חד-עונתי, שנשלט על ידי המזגן?

צילום: אילנה אפרתי, ספטמבר 2015