ג'ורג'ו ארמני, מעצב האופנה האיטלקי שנודע בסגנון מינמליסטי ואלגנטי, פתח בחודש מאי מוזיאון חדש המתעד את יצירתו לאורך ארבעים שנה. המוזיאון, באיזור טורטונה הטרנדי במילאנו, מתמצת את כל עולמו הויזואלי של ארמני. אך אולי התמצית שנוצרה מרוכזת מדי, כמו מנת יתר של אפרוריות ובטון. ביקרנו במוזיאון ביום קיץ זוהר. בכניסה לקוביית הבטון האפורה והמונומנטלית קיבלו את פנינו מאבטחים ושער מתכת לשיקוף בטחוני, שנראה לנו מעט מוגזם עבור מוזיאון לאופנה. האם ארמני חושש ממתקפת טרור, או אולי מידם הארוכה של המתחרים? המשכנו פנימה אל היכל הבטון המינימליסטי.

ארמני, שעיצב את הבניין, בחר להמשיך בקו הפשוט והנקי של בגדיו: אווירה גיאומטרית, חד גונית ורציונלית. הרצינות הרציונלית של המקום משכיחה לרגע שמדובר במוזיאון לבגדים, חפצים לבישים שהם חלק אינטגרלי מהחיים. לפתע נדמה לנו שאנחנו לא במוזיאון, אלא במוזוליאום מעידן נשכח, שבו הכל מתוכנן היטב כדי להאדיר את שמו ופועלו של המלך. אמנם המלך ג'ורג'ו עדיין בחיים, ונאחל לו עוד שנים ארוכות ויצירתיות, אך במוזיאון שיצר לעצמו אין אווירה של פעילות, יצירה ורגש.

סיירנו באולמות הקרירים, בין בגדים המסודרים לפי צבע וסגנון, ולא לפי שנת היצירה. הרעיון העומד מאחורי מלאכת האוצרות, שגם נעשתה על ידי ארמני עצמו, מדגיש את ההמשכיות והשלמות של העיצוב. מצא חן בעינינו שמחיצות הזמן, העונות והקולקציות התבטלו, והסגנון המובהק של ארמני קיבל את מרכז הבמה. בקומת הקרקע מוצגים האוספים האפורים והטבעיים, המזוהים עימו במיוחד. בקומות העליונות מוצגים פריטים פחות מוכרים או מפורסמים, עשירים בפאייטים וברקמות, בסגנון אוריינטלי או במינימליזם שחור, בהשראת מלחים או בדפוסי פרחים. בקומה העליונה מוצגות שמלות ערב המאוחדות סביב נושא 'אור', בגווני זהב וכסף נוצצים. בקומה האחרונה מוצג הארכיון הוירטואלי של ארמני למבקרים סקרנים או לחוקרים מקצועיים.

האנשים היחידים שנראים במוזיאון האפור, שארמני קורא לו 'סילוס' כלומר בית אכסון לתבואה, הם השומרים הלבושים חליפות כהות ואלגנטיות, הדוגמניות בסרטי התצוגות המוקרנים בכניסה, והסלבריטאים המצולמים עם ארמני באוסף התמונות המוקרנות בחדר צדדי. ידו העיצובית של ארמני ניכרת בכל מקום. אך הויתור על הדגש הכרונולוגי ביטל את האפשרות להבין את ההתפתחות והשינוי שלו כמעצב לאורך השנים. במקום, המוזיאון נראה כמו חנות גדולה ומגלומנית במיוחד של ארמני, ומעוצב בסגנון דומה. אך כאן, בניגוד לחנויות, צריך לשלם עבור הכניסה. בעינינו, אדם אמיד ומצליח כמו ג'ורג'ו ארמני, שרוצה להאדיר את פועלו במוזיאון האוסף את עבודותיו לאורך השנים, יכול לוותר על גביית סכום של כ-60 ₪ על הביקור בו. בניגוד למוזיאון של פראדה, בבניין סמוך במילאנו וגם בונציה, ארמני לא מציג אוסף אמנות או יוצרים אחרים. הוא מזמין את המבקרים להשתתף בפסטיבל ארמני, להעריץ את יצירותיו, ולהיכנס לעולמו. אחרי שאיטליה העניקה לו מגוון תארי כבוד, ואף יצרה בול עם שרטוט המוזיאון שלו, ראוי היה לארמני לוותר על גביית תשלום להצצה אל עולמו התרבותי והעיצובי.