מילנו, מאי 2015.

לפי פתגם פופולרי איטלקי, ״tutto il mondo é paese״ או בעיברית ״כל העולם כפר״. עכשיו, העולם מתכווץ והופך במהלך ששת החודשים הקרובים לכפר קטן בפאתי מילנו.

בשבוע שעבר  נסענו  לבקר בתערוכת אקספו 2015 שנפתחה בתחילת מאי ותתקיים עד אוקטובר. בדרך חשבנו שיש משהו רומנטי אולי אפילו ארכאי בתערוכה כזו בעידן תיירות הלואו קוסט המאפשרת לרבים לנסוע בעולם ולטעום אוכל מקומי, ובעידן האינטרנט שמביא לכל מחשב תמונות שמאפשרות לחוות מקומות שונים ורחוקים ממש כאילו ביקרנו בהם.

עברו קצת יותר ממאה שנים מאז אירחה מילנו בפעם האחרונה את תערוכת האקספו הבינלאומית (1906). אז, הקימו למען האקספו את איזור התערוכות הידוע פארק סמפיונה, שרק עכשיו משנה את יעודו והופך למרחב הנדל"ן המתפתח של העיר.

כל רעיון התערוכות הגדולות הללו נולד באנגליה ביוזמת הנסיך אלברט, בעלה האהוב של המלכה ויקטוריה. התערוכה הראשונה מסוגה התקיימה בלונדון בשנת 1851 בארמון הבדולח שנבנה במיוחד תוך שימוש בחידושים ארכיטקטונים מתקדמים לזמנו (ונשרף עד היסוד בשנת 1936. כל מה שנותר ממנו הוא קבוצת כדורגל על שמו).

ההצלחה הייתה אדירה. בחסות האימפריה הבריטית, נולדו קשרי מסחר, אומנות, עיצוב וארכיטקטורה בין מקומות שונים ברחבי העולם. מאז התערוכה הפכה למסורת, שערים רבות שואפות לארח כמנוע קידום כלכלי ותדמיתי.

נושא התערוכה הנוכחית נבחר על ידי איטליה: להזין את העולם. מלבד העובדה שאיטליה נודעת ביכולות הקולינריות שלה (ולכן כמובן יש לה הרבה מה להציג בנושאי מזון), בחירת הנושא נבעה מהחשש הגובר שמשאבי העולם לא יספיקו כדי להאכיל את אוכלוסיית האדם הגדלה על פני כדור הארץ.

בתור חקלאיות המגדלות את המזון שלנו בעצמינו באופן אורגני, ומתמודדות עם מחלות ומזיקים ללא שימוש בחומרי הדברה כימיים, אנו מכירות היטב את בעיות שינוי מזג אויר שפוגעים ביבול שלנו. בשנה שעברה לא היו לנו זיתים להפקת שמן הזית המשובח שלנו (בעל חומציות נדירה של 0.13%!) כי העצים הותקפו על ידי זן אלים של זבוב הים התיכון, הנדיר במרכז איטליה. בגלל שהחורף היה חם ולח ואילו הקיץ היה קריר למדי, הזבובים התרבו באין מפריע. למרות עוגמת הנפש החקלאית, הפגיעה ביבול הזיתים שלנו לא הייתה שאלה של חיים או מוות. אך באזורים אחרים בעולם, יבול כושל עלול להוביל למשבר כלכלי קשה.

 

מהזוית החקלאית האישית הזו, הביקור בתערוכה היה מעניין ומסקרן אבל לא סיפק הרבה תשובות לשאלה איך יגדל האוכל בעתיד.

הרבה מדינות בחרו להציג תדמית תיירותית ולא תמיד משכנעת. בחלק מהביתנים התכנים היו ממש דלים ושטחיים. הביתן הישראלי שמנוהל על ידי משרד החוץ, לא הפגין מחשבה ורעיון מעמיקים, או אוצרות תוכן איכותית. הביתן התמקד בסרט הסברה נוטף שמאלץ בכיכובה המאנפף של מורן אטיאס, הדוגמנית ישראלית המצליחה באיטליה. בכל ביתן יש גם מסעדה המציעה את המזון הלאומי, אך הופתענו לגלות שאת עושרו הקולינרי של האוכל הישראלי בחרו לאפיין באמצעות דוכן פיקניק סתמי.

אחת המסקנות מהביקור היא שברור שרוב תקציבי המדינות הושקעו בארכיטקטורה של הביתנים ולא בתוכן. המעטפת של הביתן הישראלי יותר מרשימה מהתוכן שבו. אמנם קירות של צמחיה ורטיקלית הם לא המצאה חדשה, אבל אולי יכולים לאפשר גידול מזון על קירות בעיר? אולי גורדי שחקים מצופי צמחים, כמו שראינו באוסטרליה, יעזרו לפתור את בעיית זיהום האוויר?

התערוכה מאורגנת היטב מבחינה טכנית, ומאד נוחה לביקור. שדרה מרכזית, מוצלת ורחבה מאפשרת לטייל בצל גם בימות הקיץ החמים. התורים לפני הביתנים לא בהכרח מעידים על איכות הביתן, אלא נובעים מהסיבה הפשוטה שבהרבה ביתנים, כולל הישראלי, הביקור מאורגן לפי מועדי תחילת המצגות. בקצה השדרה הוקם פארק בעל צמחיה ים תיכונית הבנוי כגבעה וממנה מניתן להשקיף על ״העולם״. הרבה אוכל מוצע למבקרים, בביתני המדינות, או בביתן המרכזי והמומלץ של Eataly ובו מסעדות של אוכל מקומי של כל איזורי איטליה השונים. שמעבר לכל המולת האקספו ולחוויה הקולינרית חובקת העולם שמציעים האיטלקים.

בשנים האחרונות, ממש כמו טרנד אופנתי, האוכל הפך לנושא חם. האוכל מככב בתחרויות מאסטר שפים שטחיות בטלוויזיה בלהטוטנות פיוזן מפונפנת במסעדות, ומסיט את הדיון ממצוקת פערי המעמדות. מה אוכלים העשירים ומה אוכלים העניים? ומה על גורלם של הרעבים באפריקה? בעקבות עיור מוגבר שטחים חקלאיים נעלמים בכל העולם, וגם בישראל. כולנו נצטרך לענות בקרוב על השאלה, איך להאכיל את תושבי ישראל שעד שנת 2050 צפויים למנות אולי חמש עשרה מיליון? בסופו של הביקור, השאלות האלה נותרו בעינן.

 

 

הכותבות ביקרו באקספו מיוזמתן ולא התארחו במילנו על חשבון אף אחד.

צילום: אילנה אפרתי, כל הזכויות שמורות.