מלבורן, אפריל 2015

אוסטרליה מתגאה בתרבות ההיסטורית של הילידים, אבוריג'ינים שגרו ביבשת לפני שגילו אותה האירופאים. הגאווה הלאומית ניכרת בשלטים קטנים שממוקמים על בניינים ברחבי הערים, שמכירים בהיסטוריה האבוריג'ינית שלהם. פה היה שבט קדום, כאן הקימו האבוריג'ינים מועדון חברתי, שם הייתה סדנה לציור או לייצור תכשיטים מחומרים מקומיים. במוזיאונים הלאומיים הנאים בסידני או במלבורן מוקדשים חדרים גדולים ומפוארים לאמנות ילידית, לסלי קש עבודת יד, או לציורים גדולי מימדים ועשירי צבעים.

אך מי שמתעקש לגרד את השכבה העליונה מעל לסיפור האחדות הלאומית, מגלה היסטוריה מסוכסכת של ניצול, הדרה והשתקה. במסענו באוסטרליה התחלנו לגלות את העבר המורכב של האבוריג'ינים, תושבי אוסטרליה הקדומים שחיו בה לפחות 50 אלף שנה (בעוד האירופאים גילו את היבשת רק במאה ה-16 והתיישבו בה רק לפני כמאה וחמישים שנה). אמנם גם במערב אפשר לראות דוגמאות מצוינות של אמנות ילידית, במיוחד במוזיאון קה ברנלה שבפאריז המוקדש לאמנות ילידית, אך ההיבטים המורכבים והפוליטיים יותר של היצירה האבוריג'ינית לרוב נעלמים מעיני המבקרים.

בעוד ה'אינדיאנים' של אמריקה מצטיירים בדימיון הקולקטיבי כלוחמים עזי רוח שנפלו קורבן למחלות ולאבק השריפה האירופאי אחרי שנלחמו באומץ על חירותם (או התאהבו באויב וגילו את אנושיותו, ראה ערך פוקהונטס), האבוריג'ינים האוסטרלים עדיין נתפשים כשבטים נידחים ונחשלים, שחיו בבדידות פרימיטיבית עד שהאירופאים גאלו אותם ואת אדמתם מגורלם האכזר. הצצה מהירה אל היצירות האמנותיות של האבוריג'ינים מוכיחה שזה לא המצב. מאות השבטים של היבשת חיו במערך חברתי מורכב ויציב. לאורך השנים הם ניהלו קשרי מסחר עם אסיה, ובעיקר עם איי אינדונזיה ועם סין. הם נודעו כציידים זריזים, אך גם כבעלי מלאכה מוכשרים שיצרו כלים, פסלים ותכשיטים מרהיבים מחומרי הגלם היפים שמצאו בטבע: אבני אופאל כחולות, צדפים, קורלים, פנינים ועוד.

במוזיאונים של אוסטרליה מוצגים ציורים רבים של אמנים אבוריג'ינים עכשוויים שמשמרים את המסורות העתיקות של השבטים שלהם ומעניקים להן פרשנות חדשה. לעין המערבית, הציורים נראים כאמנות מופשטת, והמרקם המנוקד והדחוס שלהם מזכיר מעט את היצירות של ג'קסון פולוק. עבור האבוריג'ינים הם ביטוי ויזואלי ל'זמן החלום', העידן הדתי הקדום בו נולדו סיפורים מיתולוגיים המבוססים על הקשר בין אדם למקום. בנוסף לערך המיסטי של הציורים בתרבות האבוריג'ינית, הם גם מבטאים את החשיבות העמוקה של הקשר בין בני האדם, לחלומות שלהם, לבעלי החיים ולטבע שמקיף אותם.

האם הופעתו של רב החובל ג'ימס קוק בדרום מערב אוסטרליה בשנת 1770 בישרה את הגעת הקידמה ליבשת, או דווקא את תום עידן החלומות של האבוריג'ינים? במבט לאחור קשה לענות על השאלה הזו, ואולי אין בכך טעם. כמו בחלקים אחרים של האימפריה הבריטית, באוסטרליה הונהגה מדיניות גזעית המבוססת על עליונות האדם הלבן. זכויות אדם ואזרח נשללו הלכה למעשה מכל מי שלא היה לבן – אבוריג'ינים, אסייתיים ושחורים. אפליית הילידים באה לסיומה הרשמי רק בשנת 1967, וכמובן שלקחו עוד שנים לא מעטות עד שהאבוריג'ינים זכו לשיוויון מלא, ולהכרה בזכותם על הקרקע ובעוול ההיסטורי שנעשה להם. כיום, מוזיאון ההגירה במלבורן, חוגג את ההיסטוריה העשירה של המהגרים לאוסטרליה. המוזיאון מתאר את קשיי המהגרים לצד שמחתם על ההזדמנות לחיים חדשים וטובים יותר באוסטרליה. לאור המדיניות הנוקשה כלפי מהגרים באירופה, וגם בארץ, יש מקום למסר חיובי על תרומתם של המהגרים לחברה. אך מה עם מי שחי באוסטרליה קודם? המוזיאון מקדיש גם תשומת לב למחיר שההגירה גבתה מילידי המקום, שאיבדו את מקומם ואת מורשתם. עם כל הרצון הטוב לצייר את אוסטרליה כחברה רב תרבותית, קשה לשכוח ש"אוסטרליה הלבנה", המדיניות לפיה יש לסגור את הגבולות כלפי בני גזעים אחרים, הייתה נהוגה פה עד לפני ארבעים שנה בלבד.

לצד ההכרה בעוול ההיסטורי, האוסטרלים מאמצים היום את האמנות הילידית כחלק מההיסטוריה הלאומית. היצירה האבוריג'ינית נחשבת להישג אמנותי ותרבותי, שיש להתהדר בו. השבוע תיפתח גם בבריטיש מוזיאום בלונדון תערוכה חדשה של אמנות אבוריג'ינית מאוסף המוזיאון. לצד הטענות על ניצול ובזיזת האמנות הילידית על ידי הכובשים הבריטים, יש מי שחושב שהתערוכה דווקא נחוצה ומועילה. העושר האמנותי והויזואלי של המוצגים מוכיח, אחת ולתמיד, שהציביליזציה לא הגיעה לאוסטרליה עם הבריטים, אלא הייתה שם הרבה קודם, בעולמם העשיר, המורכב והמעניין של השבטים המקומיים.

צילומים: אור רוזנבוים, 2015.