השבוע עלה לכותרות שמה של חזאית הטרנדים הבנלאומית הידועה לי אדלקורט וזאת בזכות משפט קצר ומעורר מחשבה שהיא אמרה: ״האופנה מתה״. אדלקורט הכריזה על מות האופנה בהרצאה שנתנה בקייפטאון. בדרום אפריקה, הרחק מבירות האפנה המערביות ומהמשרד שלה בפריס, היא יצאה בהכרזה כה רדיקלית המבקשת ליצר התנגדות לשיטה הקיימת.
כמו תמיד יש לה גם נימוקים אותן פירטה בראיון. היא מונה לפחות עשר סיבות שבגללן הגענו למצב הנוכחי: חינוך לקוי של סטודנטים לאופנה וחוסר הידע שלהם בטקסטיל, הפיכת האופנה למנוע שיווק אגרסיבי, ניתוק עולם האופנה מהחברה, התפתחות תאגידי תעשיית האופנה הזולה המנצלים משאבי טבע וכח אדם.
גם מהעיתונות לא חסכה ביקורת. מערכות העיתונים התערבבו עם מחלקת המודעות, והביאו לכך שרק המותגים הקונים שטחי פרסום זוכים לסיקור עיתונאי. עיתונאים מקצועיים מוחלפים על ידי כותבים צעירים חסרי ידע טכני, הכשרה ופרספקטיבה. בלוגרים זוכים למעמד חשוב אך מקדמים תרבות לייקים מזויפת.
״בעידן שבו בגד עולה כמו סנדוויץ״, היא מוסיפה, כולנו מתחילים להבין שמשהו לא נכון קורה.
ברור לכולנו שחזאית הטרנדים הותיקה היא לא נביאה ולא הוזה שראתה חיזיון בחלומה וקמה בבוקר כדי לבעוט בתעשייה שלמה. כחזאית היא ניזונה מתחושות וממגמות המתהוות באוויר, ברחוב ובמרחב הוירטואלי ומצליחה להפוך את כל האינפורמציה הזו לרעיונות קוהרנטיים עם מחשבה עתידית. המסר החיובי ושעומד במרכז הראיון שלה הוא חזרה להתמקדות בבגד.
אנחנו במסעות בגארדרובה מאמינות בבגדים אמתיים ובמסעות סקרניים. אנו נעות בין תל אביב לעולם וכותבות על נושאים מתוך מחקר מתמשך (כמעצבת אופנה וגם כהיסטוריונית), וממפגש עם האנשים שאנו מכירות מעבודתינו. הכתיבה השבועית מעשירה את המחשבה של הקורא מעבר לצרכנות הבנויה ממסחר ריק מתוכן. אנו מביאות מגמות שאנו קוטפות במסעותינו, מחשבות, מידע מעמיק על טקסטיל ביקורת ורעיונות מקוריים. אנחנו לא מפחדות לכתוב על היסטוריה לא כנוסטלגיה מתקתקה אלה כמקור לפתוח מחשבה עתידית.
מטרת כתיבתנו במשך השנים היא ליצר חוטי מחשבה חדשים וביקורתיים מתוך תקוה להוביל את השינוי בשיטה הקיימת היום. מהחוטים המנטליים האלה נארוג אריג חדש ואוטנטי יותר אשר בעתיד יביא להחלפת הדרך בה אנו מבינים וצורכים בגדים. שינוי השיטה לא יקרה ביום אחד, אבל אנחנו בטוחות שהתהליך החל.
התמונות שמלוות את המאמר צולמו בסטודיו של אילנה אפרתי, ומתעדות את תהליך בחירת הבגדים, ההתלבשות, ויצירת הקשר האישי בין הלובשת לבגד, שבעינינו הוא משמעותי מבחינה אישית וגם תרבותית.
אספנו עבורכם מקבץ מתוך הארכיון לקט של רשימות על שיטת האופנה הקיימת, שפירסמנו ב״מסעות בגרדרובה״ משנת 2011 ועד היום.
בגדול אדלקורט צודקת מאוד. בעניין התאגידים המצליחים לייצר אופנה באת השגה צריכה לעורר מחשבה היכן טעו מעצבי האופנה והטקסטיל כשתמחרו את התוצרת שלהם ??? האם הייתה הצדקה למחירים מרקיעי השחקים בעבר?
אופנה ברת השגה היא דבר חשוב בחברה שיוויונית.. ואולי הם (ראשי התאגידים) חוזרים על שגיאות העבר בפנייה לעולם השלישי כדי לשמר את רף הרווח הגבוה ושוב אנחנו בבעיה.. לחשוב יצירתית וחברתית זה לא דבר רע..
אהבתיאהבתי
בעינינו הבעיה היא לא רק תמחור האופנה והטקסטיל, אלא אובדן ההבחנה בין מוצר איכותי למוצר נחות, ובעקבות כך, תמחור שאינו קשור לאיכות המוצר או לערכו. הבעיה של השוק החופשי הקפיטליסטי היא שהמחיר נקבע לפי היצע וביקוש, ולא דווקא בקשר לאיכות המוצר עצמו. לכן, לא רק הלקוחות סובלים מירידה באיכות המוצר שהם קונים (כדי להוריד את המחיר) אלא גם הייצרנים סובלים ובעינינו זה יותר חמור. פעם היה מעמד של פועלים שעבדו במפעלים בארצות המערב והרויח שכר הוגן ופנסיה היום יש מנהלי תאגידים שמרוחים ועובדי העולם השליש המנוצלים. כמה פועלים יכלו להתפרנס במשך שנה מהשכר העצום של המנהלים?
הבגדים אולי הפכו זולים וזמינים יותר, אבל לרוב יש מי שמשלם את המחיר (הפועלים המקומיים שלא יכולים לעמוד בתחרות הייבוא ומאבדים פרנסתם, הפועלים שמייצרים את הבגדים במדינות עניות בשכר רעב, איכות המוצרים הירודה כדי להוריד מחירים)
לכן, לדעתנו חשוב להקדיש מחשבה לבגד, לאיכות שלו, ולשאול מי מייצר אותו, ואז לחשוב גם על המחיר.
אהבתיאהבתי
פינגבק: מסע בשבוע אופנה אלטרנטיבי |·
פינגבק: עשור של מסעות | מסעות בגארדרובה·