השנה אילנה אפרתי מציינת שלושים שנות עיצוב אופנה. בהזמנת אוצרות התערוכה "שפת הלבוש" (שמציגה פריטים מאוסף הבגדים ההיסטוריים של המוזיאון) קיימנו ערב מיוחד וחד פעמי במוזיאון ישראל בירושלים.

ב"מסעות בגארדרובה" אנחנו כותבות לעיתים קרובות על מקורות ההשראה שלנו ליצירה. בערב במוזיאון הצגנו את הרעיונות והחומרים שמרכיבים בעיני אילנה את הבסיס לעיצוב, באופן ששובר את החיץ בין האורחות והמוצגים בתערוכה. הקשר האישי בין המעצבת לנשים שמבקרות בסטודיו הוא בעל משמעות חשובה. השיחות, התהליכים, המדידות וההרהורים מעניקים לבגדים חיים ורוח.

שלושים שנות לבוש מקומי

האורחות במוזיאון, לבושות בבגדי המעצבת מהאוסף הפרטי שלהן, הפכו לחלק מהמיצג שלנו. התערוכה "שפת הלבוש" מציגה לבוש יהודי מהמאה ה-19, אך אוסף המוזיאון לא ממשיך לחקור ולהציג את הלבוש הנהוג בארץ אחרי קום המדינה. חשוב בעינינו לשאול כיצד נשים התלבשו בארץ בשלושת העשורים האחרונים. התשובה נעוצה לא רק במחקר אקדמי אלא גם בסיפורי החיים האישיים של הנשים הישראליות. כל אישה שהזמנו לתערוכה הציגה למעשה רגע בהיסטורית הלבוש המקומית. יחד, האורחות הציגו פסיפס של בגדים שונים ומגוונים, כולם בעיצוב אילנה אפרתי, שנותנים ביטוי מוחשי לשלושים שנה של לבוש מקומי.

הטבע כהשראה

על שולחן גדול בלב התערוכה, אילנה הציגה מיצג מיוחד של אוסף הבדים הטבעיים המודפסים שיצרה בעבודת יד. בעוד עבודת עיצוב האופנה כוללת אלמנט פרקטי חשוב – הרי הבגדים האלו צריכים להילבש – הרי שעבודת עיצוב הטקסטיל נובעת מחיפוש ומחקר אמנותיים בעלי היבטים אבסטרקטיים יותר. ההתמקדות בעיצוב טקסטיל העניקה לאילנה את החופש לחקור את האסתטיקה של הטבע, ואת השינוי התמידי בצבעיו וצורותיו של החורש הטבעי הים-תיכוני. אילנה הפיקה מצמחים פיגמנטים שאיתם הדפיסה על בדים טבעיים מעין "יומן" המתעד רגעים במחזור העונות בטבע. היא מפנה את תשומת הלב ליופי הטמון באקראיות ובמקריות בטבע, ולעושר הויזואלי שיש גם במה שאנו רואים בו פסולת, לכלוך או כתם. ההתרחקות הרגעית מעולם עיצוב האופנה המעשי נתנה לאילנה הזדמנות לגלות מקורות השראה חדשים בעולם הטבע, שהפכו אחר כך גם לאוסף בגדים ייחודי.

בגדים היסטוריים ועכשוויים

תערוכת "שפת הלבוש" מציגה פריטים היסטוריים שנלבשו על ידי נשים וגברים יהודיים במקומות שונים בעולם. למעשה, מדובר בבגדים האתניים שסבא-רבא או סבתא-רבא של רבים מאיתנו לבשו. אך לעיתים קרובות הבגדים האלה לא זכו לתשומת לב, ונמחקו מהזיכרון הויזואלי שלנו כ"גלותיים". אילנה הציגה בתערוכה את קורות משפחתה מסמרקנד, אנשי מסעות ומסחר בדרך המשי. בגדיהם הרקומים והמשופעים בפרטים עוררו את דימיונה כילדה, וממשיכים להיות מקור השראה היום. אחד הבגדים, מעיל "פרנג'י" ירוק רקום, הוצג על ידי אילנה בתערוכה. גם אריגת האיקט הסמרקנדית היא מוטיב שחוזר ביצירה שלה. אך בניגוד לשיטת האריגה המסורתית אילנה החליטה לתת פרשנות משלה לדוגמא הארוגה ולשחזר בעזרת ציור במכחול על בד את האקראיות הא-סימטרית של האיקט.

חומרי גלם הם הבסיס לעיצוב

חומרי הגלם האיכותיים היו בלב הערב, במיצג הבדים וגם בהרצאה של אילנה. עושר הבדים, הרקמות והעיטורים ניכר במוצגים בתערוכת המוזיאון. הבדים שאילנה הציגה הדגישו את החשיבות הרבה שהיא מעניקה לחומרי הגלם בעבודתה כמעצבת וכאמנית. בעיניה, חומרי הגלם הם ראשית מלאכת היצירה האותנטית. היא הזמינה את האורחים והאורחות לגעת בבדים המוצגים, להרגיש את איכותם באצבעות ולא רק בעין. היא הביאה למוזיאון את הרגלי המישוש והדפדוף, שהם חלק בלתי נפרד מהביקור בסטודיו שלה. הקשר הבלתי אמצעי בין היד לבד שבר את הריחוק והניכור המאפיין את הביקור במוזיאון, והפך את הערב לחוויה ייחודית ומעוררת השראה.

תודה לכל מי שבאו לערב במוזיאון, וכמובן לאפרת אסף-שפירא ולדייזי רקח ג'יברה על ההזמנה הנדיבה.

תודה לחן וגשל שצילם וערך את הסרט.