מסע אל החולצה הבנגלדשית

כשאנחנו יושבים בכורסה בבית החמים שלנו, לוחצים על הכפתור במחשב וקונים חולצה בקנייה מקוונת, האם אנו חושבים על ההיבטים האתיים של מעשינו? אולי בפעולה פשוטה ויומיומית זו מתחילה תופעת הניכור והריחוק שמאפיינת את החברה העכשווית? אנחנו לא מתעניינים ולא מכירים את היצרן, את הפועל או את תנאי היצור. חלפו הימים בהם נשים וגברים היו נפגשים עם החייט או התופרת כדי להזמין ולקנות מהם בגד חדש.

כיום, נהוג לחשוב על ההיבטים החברתיים של הלבוש בהקשר של "הבגד עושה את האדם". אך רק לעיתים רחוקות אנו עוצרים לשאול מיהו האדם שעושה את הבגד, וליתר דיוק, מי יצר את פריט הלבוש שאנחנו קונים ולובשים. השאלה הזו עומדת בלב ספר מעניין שהתפרסם באנגלית השבוע ולוקח אותנו למסע במפעלי הטקסטיל של אסיה. הספר, פרי עטו של החוקר והעיתונאי העצמאי ג'רמי סיברוק (Jeremy Seabrook), נקרא The Song of the Shirt  ומתאר את המסע של העיתונאי לבנגלדש, שם פורחת תעשייה שלמה של ייצור בגדים לחברות מערביות. הספר זכה לעניין רב בבריטניה, ולביקורות חיוביות בעיתונות.

jeremy-seabrook-photo1 The-Song-of-the-Shirt

תעשיית האופנה הבנגלדשית עלתה לכותרות לפני שנה בערך, כאשר מפעל גדול עלה באש וניספו בו יותר מאלף פועלים, רובם נשים וילדים. התנאים הקשים בהם עובדים ייצרני הבגדים זכו לגינוי מקיר לקיר, הן מהאפיפיור שראה בכך זילות הרוח האנושית, ועד למנכ"לי החברות שמייצרות את הבגדים במפעל הזה ובדומיו, כמו אמריקן אפירל, גאפ, פרימארק ובנטון. זוהי עבדות מודרנית, קבעו המערביים המזועזעים. אך מאז העניין נשכח ומעט השתנה. חברות האופנה הבינלאומיות מייצרות בבנגלדש כי סין הפכה יקרה מדי. ספרו של סיברוק מוכיח שהדרישה המערבית לבגדים זולים והעדר רגולציה של חוקי עבודה בבנגלדש הפכה את המדינה לשוק עבדים פרוץ. הקורבנות הם לרוב האנשים החלשים ביותר בחברה, ילדים, נשים ועניים. אם בעבר ארצות המערב הביאו את העבדים אליהן (לאירופה ואמריקה), הרי שעכשיו הן משאירות אותן בארצותיהם ורק מעבירות את המפעלים מארץ לארץ.

1384496002-bangladesh-garment-workers-at-a-dhaka-factory_32333971

נראה שהגורל הקשה של הבנגלדשים, שכלכלתם נסמכת על מפעלי הבגדים האלו, דומה מאוד לחיים הקשים של הפועלים בימי המהפכה התעשייתית באירופה. גם בלנקסטר באנגליה, כמו שמראה סיברוק בספרו, גיל התמותה הממוצע עמד על 30 בלבד בימי שיא התיעוש במאה ה-19. כאשר הפועלים עבדו בתנאי דוחק, ובילו שעות ארוכות במפעלים מזוהמים ולא בטוחים, לא היו להם סיכויים טובים להאריך ימים. אך באירופה, בניגוד למדינות המזרח, קמו תנועות פועלים שדרשו את שיפור תנאי העבודה. התוצאה של ההתקוממות הזו ניכרת עד היום בחוקי העבודה הברורים באירופה שמחייבים תשלום הוגן, שמים גבול למספר שעות העבודה השבועיות, לגיל הפועלים, וגם מדגישים את חשיבות סביבת העבודה הבריאה. אך בעולם הגלובלי נראה שכל זה אינו אפשרי. כבר כתבנו על המפעלים הסיניים בפראטו שבאיטליה, בהם פועלים סיניים עובדים בתנאי עבודה סינים על אדמת איטליה בלי שאכיפה מקומית תגן עליהם או על הפועלים האיטלקים שאיבדו את עבודתם. כאשר הפועלים הבנגלדשים ידרשו תנאים טובים יותר או תשלום גבוה יותר, החברות המערביות יעבירו את הייצור לארץ "נוחה" יותר. לכן, הבנגלדשים מוותרים על זכויותיהם, וגם הפועלים המערביים נאלצים להתפשר כדי לשמור על עבודתם, או נותרים ללא פרנסה.

bangaladesh

הסיפור שמגולל ג'רמי סיברוק עלול להשמע לנו רחוק ומנוכר. מה לנו ולמפעלי ענק שנשרפים בבנגלדש? אך הסבל והעוני באסיה מגיעים עד אלינו. חנויות הבגדים מלאות בסחורה שיוצרה בתנאים מפלים, לא הוגנים ואף נצלניים. ההתעקשות של הצרכן המערבי על "הרבה" ו"בזול" גובה מחיר כבד. ברגע שהצרכנים יבינו שלכל דבר יש מחיר, ושחולצת הטריקו הנעימה של גופם עלתה אמנם רק שקלים בודדים אבל גבתה את חייה של נערה בנגלדשית, רק אז ישתנה אולי המצב. כמו טרנד הצמחונות, שקושר בשר עם רצח, אולי צריך להניע גם טרנד בגדים אתיים, שקושר חולצות טריקו זולות עם עבדות מודרנית. בינתיים, האחריות לסיפור העגום של בנגלדש מוטלת לא רק לפתחן של חברות האופנה הבינלאומיות, או לפתחם של המעצבים (כפי שכתבנו כאן) אלא גם לפתח ארונם של כל הלקוחות שרכשו בגדים בזול והתעלמו מהאנשים שיצרו אותם.

bangaladesh2

 

7 תגובות ל-“מסע אל החולצה הבנגלדשית

  1. מצד שני, אנחנו רואים כיצד הסינים הולכים ועולים ברמת החיים.
    אולי זו הדרך של המעמד הנמוך להצליח להוציא את ילדיהם מהעוני ולהעניק להם השכלה והזדמנות?

    מה יקרה לאומללים האלו אם הדרישה לביגוד זול תיפסק? האם חייהם אז יהיו טובים יותר?

    מה הצד השני של הסיפור? האם הספר דן בו?

    ותודה לכם על מה שאתן כותבות, אני מאד נהנית מהפוסטים העשירים ומעוררי המחשבה!

    אהבתי

  2. פינגבק: מסע שנתי – ארבע שנים למסעות בגארדרובה |·

  3. פינגבק: מסע נשי מתמשך אל השיויון |·

  4. פינגבק: מסע האופנה לאן? |·

  5. פינגבק: מסע לאופנה החברתית |·

  6. פינגבק: מסע שנתי – חמש שנים למסעות בגארדרובה | מסעות בגארדרובה·

  7. פינגבק: מסע אל יום האישה | מסעות בגארדרובה·

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s