המסע השבועי לוקח אותנו לעולם של מסורות עתיקות. האנשים שחיים בעיירה הקטנה בה אנו מבקרות מתיחסים לכללי המסורת ברצינות מחויכת. למרות שלרוב הכללים והמנהגים פה אין משמעות פונקציונלית אמיתית, ההקפדה נמשכת והכל נשמעים לחוקים. לא מדובר במחנה צבאי, או במסדר דתי, אלא דווקא באוניברסיטה העתיקה של קיימברידג' באנגליה.

בהשוואה לאוקספורד, אחותה הגדולה והותיקה, אוניברסיטת קיימברידג' נחשבת משולחת רסן. בגדי הטקס הרשמיים, הכוללים חליפה שחורה, חולצה לבנה ועניבת פפיון לבנה, וגלימה שחורה מעל, נלבשים רק בטקס הסיום. באוקספורד לעומת זאת יש ללבוש את התלבושת הטקסית, שנקראת סאב פאסק subfusc (כלומר בלטינית, כהה או נטול ברק) לכל מבחן במהלך התואר, אחרת שומרי בניין הבחינות מסרבים לתת לנבחן להכנס אל האולם ולכתוב את המבחן.

במרחב היצוגי, בטקסים, במבחנים ובהענקת פרסים ותארים ההופעה החיצונית המגולמת באמצעות בגדים מצייתת לחוקים וכללים ברורים העוברים מדור לדור. הכללים מייצגים המשכיות, השתייכות לקבוצה, היסטוריה של מנהגים. לטקס שותפים פרופסורים רציניים (פחות או יותר) וגם בוגרים צעירים הנראים נלהבים לעטות את הגלימה ואת המצנפת בעלת הצבעים השונים המציינים את מעמדם בהיררכית התארים. תואר ראשון בלבן, תואר שני בכחול ולדוקטורים מצנפת אדומה זהה לזו של הפרופסורים. באוקספורד גם צבעי הגלימה שונים מתואר לתואר, וגלימת הדוקטורט בכחול ואדום בולטת במיוחד.

לעיתים קרובות האוניברסיטאות העתיקות זוכות לקיתונות של ביקורת על הגישה המיושנת והארכאית לפיה התלמידים צריכים ללבוש חליפות וגלימות יקרות (שאפשר גם לשכור ולא לרכוש) כדי להשתתף בטקסים או בבחינות. האם זו מסורת ארכאית של בריטים שמרנים ואליטיסטים? האם ההקפדה המדוקדקת על הלבוש, מהנעלים והגרביים ועד העניבה והכובע (ההוראות המדויקות מפורטות באתר האינטרנט של האוניברסיטה וגם בחנויות השכרת הגלימות, ובמהלך הטקס יש מי שבודק את הלבוש!) מייצגת ערכים חיוביים?

באולם העתיק, ספון העץ, מנוהל הטקס לפי כללים ברורים. הכרוזים מכריזים בלטינית על התארים שיקבלו הבוגרים, וכל בוגר, כשקוראים בשמו, כורע ברך לפני דיקן האוניברסיטה, שמעניק לו את התואר בשבועה. הטקס שואב השראה מעולם האבירות הימי ביניינמי ומעולם הכמורה. גם הלבוש עצמו הוא פרשנות מחודשת של בגדי הכמרים, שהיו כמובן התלמידים הראשונים של האוניברסיטאות העתיקות. בתחילת דרכן, אוקספורד וקיימברידג' לא היו אוניברסיטאות מאורגנות אלא קיבצו קהילות קטנות של סטודנטים שלמדו באופן עצמאי רקטוריקה וגרמטיקה לטינית, מדעים ומוזיקה. הם גרו בקולג'ים דומים למנזר, בתנאים סגפניים למדי. גם הלבוש שלהם הזכיר את בגדי הנזירים הכהים והחמורים. ואולי מכאן הלבוש הרשמי שאנו מכירים היום.

Academic dress at Cambridge, from Gradus ad Cantabrigiam.
Printed for John Hearne by J.F. Dove, London, 1824.

אך מה שבאמת מעניין אותנו בבגדי האקדמיה אינו ההיסטוריה שלהם אלא העתיד. הבגדים מקשרים ומאחדים בין סטודנטים מארצות ותרבויות שונות, שלומדים וחוקרים דברים שונים בתכלית. יש מי שרואים באחידות חוסר התחשבות בשונות החברתית והתרבותית של הסטודנטים. אך מצד שני, קצת כמו תלבושת אחידה בבית הספר, הבגדים מגשרים על פערים ויוצרים חברה בה לכולם יש הזדמנות לתרום להרחבת הידע האנושי בלי קשר למוצא, לדת, לגזע ולמין. הרעיון הזה נראה לנו כמו סיבה טובה יותר ללבוש גלימה שחורה, מאשר הקשר ההיסטורי המפותל אל הכמורה, האבירים, וקהילות המלומדים של ימי הביניים.