למה אנחנו כותבות?

הרבה פעמים נשאלנו  מה מניע  אותנו לכתוב בלוג ולמה אנחנו אוהבות לראות כל דבר שאנחנו כותבות עליו וגם לצלם בעצמינו. במשך כמעט חמש שנים אנחנו מפרסמות בכל יום שבת פוסט חדש בבלוג נטול פרסום, תמורה כלכלית, או תמיכה מסחרית, שמטרתו רק להעשיר את השיח על האופנה, הלבוש והמסעות בעברית.

נראה לנו שיש מקום לדבר על עיצוב ואופנה בעולם דרך פריזמה לא מסחרית. בעולם שבו יחסי הציבור, הפרסום והפרסומות כבשו כל חלקה ומכתיבים את האופן בו אנשים מנהלים את חייהם (מה קונים, לאן הולכים, מה אוכלים ועל מה מדברים), אנחנו מציעות עוד ערוץ מחשבה לקוראים וחולקות איתם את המחשבות שלנו באופן בלתי אמצעי. בלי תיווך של עיתונאים, עורכים, ובעלי אינטרסים שונים ש"מסננים" את המחשבות שלנו. הדמוקרטיות של האינטרנט נתנה לנו הזדמנות נהדרת לפתוח את יומן המסע שלנו לעולם.

מתוך אוסף הבדים המודפסים ביד של אילנה אפרתי

טבע ובד נפגשים, מתוך אוסף הבדים המודפסים ביד של אילנה אפרתי

חשוב לנו לכתוב רק על מקומות ודברים שראינו בעצמנו. אנחנו נוסעות בעולם לעיתים קרובות כדי לקנות בדים וחומרי גלם, או להרצות בכנסים, או לטייל, או לראות תערוכות חדשות. בכל מקום אליו אנו נוסעות מתגלה לנו עולם בדים עשיר ומלהיב, ועל גילויים כאלה אנו כותבות. לא כל המקומות סודיים, אך רבים מהם נסתרים מהעין שלא תרה ומחפשת אותם. אולי המטרה של המגזין הזה היא לעודד את הקוראים לשים לב ליופי המסתתר סביבם. אנחנו רוצות להרחיב את המבט, לא לקטלג או לפרק את המציאות לגורמים אלא דווקא למצוא את הקו המקשר בין בגדים, נופים, אוכל, תעשיה ותרבות.

בכל מקום יש אסטתיקה מעניינת

בכל מקום יש אסטתיקה מעניינת

עם הזמן גילינו שאנחנו נהנות הנאה גדולה ומשחררת לכתוב עבור עצמינו, ולפתח דיאלוג עם הקוראות והקוראים הסקרנים והמתעניינים שלנו. אנו שואבות סיפוק מהאפשרות לשתף את הידע שלנו, הניסיון והרעיונות עם חברים, לקוחות, סטודנטים, וגם אנשי תעשיית האופנה בארץ ובחו"ל.

מפעל בדים ביפן מתוך התערוכה של איסי מיאקה, מוזיאון העיצוב בחולון

מפעל בדים ביפן מתוך התערוכה של איסי מיאקה, מוזיאון העיצוב בחולון

המסעות שלנו התחילו מתוך צורך אסתטי. כשאילנה התחילה ליצור בגדים בשנת 1985, הבדים המיובאים על ידי הסוחרים המקומיים היו מוגבלים מבחינת האיכות. באין יצור מקומי, היא החלה לנסוע לערי הטקסטיל של אירופה בחיפוש אחר חומרי גלם. אז, אנחנו נוסעות לארצות שבהן התפתחו מפעלי טקסטיל היסטוריים ואיתם גם עולם של אסתטיקה, יופי ,איכות, וטכנולוגיה מתקדמת. בעינינו חשוב להדגיש את הקשר ההדוק בין התעשייה לתרבות, ואת החוויה הכוללת ורב-חושית שמקשרת בין היסטוריה, טקסטיל ובדים. אנחנו מציעות לאנשים לחוות את החוויה הזו כשהם קונים בגדים.

חולצות אוריגמי במוזיאון העיצוב בחולון

חולצות אוריגמי מצוירות על ידי ילדים במוזיאון העיצוב בחולון

במפעלים שמצאנו, שמתמחים באריגת בדים מחוטים טבעיים משי, כותנה, פשתן וצמר, פגשנו אנשים מעניינים שסיפרו לנו על תהליכי היצור והעיצוב ועל עולם ההשראה שלהם. הן סיפרו על ההיסטוריה של הבדים מאז ימי הביניים, על הטכנולוגיות החדשות כיום, והראו לנו ספרים עמוסים ציורי בדים עתיקים המשמשים להם השראה לדוגמאות בדים חדשות. המגזין שלנו הוא הזדמנות לשמר משהו מהשיחות האלה. גם חומרי הגלם שלנו עברו מסעות ארוכים, ממפעלים איטלקים אל בית היצור שלנו ממש כאן בתל אביב. המפגש בין החומרים, האקלים, התרבויות השונות, הוא מרתק בעינינו ורצינו לספר על ההיסטוריה של המסחר, סיבי הבדים והצבעים כדי לחדד את הרעיונות שמאחורי היצירה.

אנחנו מציעות מבט חד על חומרי הגלם שמקיפים אותנו

אנחנו מציעות מבט חד על חומרי הגלם שמקיפים אותנו (מתוך האתר שלנו http://www.ilanaefrati.com)

בד מודפס של אילנה אפרתי, 2014

בד מודפס בפיגמנטים טבעיים, אילנה אפרתי, 2012

לבסוף, ואולי הכי חשוב, המגזין הזה עוסק בענייניי עיצוב. עיצוב אמיתי הוא צורך לתקן, לשפר, לחדש, לשנות את הקיים. אולי מי שלא חש את הצורך "לעצב" את העולם לא רואה גם את כל הרעיונות וההשראה שאנחנו מגלות בעולם. לכן, דרך הכתיבה והצילומים אנחנו מקוות לעודד אתכם ואתכן הקוראים והקוראות להביט בעניין בעולם, לבדוק מי מיצר את הבגדים שלכם וממה הם עשויים, איך הם משפיעים על הסביבה (אם הם מתכלים או לא), איך נראה חוף הים שליד הבית ומה גוון השמים בערב. כל הצבעים, החומרים והרעיונות שממלאים את סיפורי המסעות שלנו נועדו לאפשר לקוראים לשוטט איתנו מדי שבוע בדרכים ולחוות חוויות בזמן אמת גם כאשר הם שרועים על הספה בבית. אולי אחר כך תרצו גם אתם לצאת למסע בגארדרובה.

עלי ורדים, מתוך סרט קצר של אילנה אפרתי, 2012

עלי ורדים, מתוך סרט קצר של אילנה אפרתי, 2012

 

6 תגובות ל-“למה אנחנו כותבות?

  1. בבקשה תמשיכו לכתוב, אני מאד נהנית לקרוא את הקטעים שלכן. אני מבינה גם את ההנאה שלכן, כי בימים אלה אני כותבת את הבלוג עבור "הבית לאמנות ישראלית" (נקרא "בשיחה מזוהה עם…,) ואני נהנית מאד מכל שלב בעבודה – מפגש וראיונות, לימוד פרטים וכתיבה. תענוג צרוף. שנה טובה לכן ותודה

    אהבתי

  2. אני לא מחמיצה שום פוסט שלכם. אתן כותבות על תרבות, אסטטיקה, איכות והסטוריה. אני נהנית גם מהצילומים ומההצצה למקומות בעולם שלעולם כנראה לא אגיע אליהם. תמשיכו בהצלחה.
    בברכת שנה טובה ופורייה.
    תודה

    אהבתי

  3. פינגבק: מסע האופנה לאן? |·

כתיבת תגובה