במרחק נסיעה של כשעה מהעיר בולוניה שוכנת עיירה קטנה וציורית, גריצאנה, בה ביקרנו השבוע. מה שמבדיל אותה משאר העיירות הציוריות המקיפות את בירת חבל אמיליה-רומניה( emilia romagna), היא העובדה שבעיירה הזו חי הצייר האהוב ג׳ור׳גיו מורנדי. טיפסנו במעלה הכביש המתפתל בהרי האפנינים המפריד בין רומניה וטוסקנה, לאורך הנהרות sette ו-reno. כאן נהג מורנדי לבלות את חודשי הקיץ, כשהשרב הפך את בולוניה המישורית לבלתי נסבלת.
בין הפסגות הקרירות והשקטת והעמקים הירוקים מורנדי בילה חמישה עשר קיצים בחדר קטן ששכר בבניין מגורים צנוע. בהמשך רכש מעבר לרחוב בית למגורים ועבודה עבורו ועבור אחיותיו שחיו עימו. לזכרו של הצייר, שחי פה עד שנת מותו 1964, העיירה ההררית המנומנמת גריצאנה (grizzana ) אפילו הוסיפה לשמה את שמו, ונקראת עכשיו באופן רשמי גריצאנה מורנדי. הביקור בבית/סטודיו מעצים את חווית הצפייה בעבודות של מורנדי אשר נתרמו על ידי אחותו של האמן לעיר ומוצגות בגלרייה יחודית במוזיאון אומנות מודרנית בבלוניה.
לציון חמישים שנה למותו של הצייר שלה, התאספו בכיכר העיירה תושבי המקום ומוקירי האמן, כדי להקשיב לשיחה בין פרופסור לתולדות האומנות שהכיר את מורנדי בצעירותו.
כשתחזרו הביתה בערב, הוא הציע לנוכחים, סדרו לעצמכם קומפוזיציות של כלים ובקבוקים והביטו איך האור נופל עליהם ואיך הצל שלהם משתנה במהלך היום. אוצרת אומנות סיפרה סיפורים קטנים שליקטה מאנשים שעדיין זוכרים את מורנדי מבקר בבר הקטן שם נהג לשתות את הקפה או בסניף הדואר המקומי משם נהג לשלוח מכתבים וגלויות. נדמה היה שבעוד רגע מורנדי יוצא מפתח ביתו שכמו קפא בזמן על רהיטיו הסגפניים וחדריו הצנועים.
בקומת הכניסה שוכן המטבח הקטן עם ארונות ובהם מסודרים כלים, קופסאות ובקבוקים מהסוג הפשוט היומיומי ביותר, כמו שיש בכל בית. אך כשאותם קנקנים מופיעים על הקנבס של מורנדי, הנשימה נעתקת לנוכח האלגנטיות המודרנית והמינימליסטית ותחושת השקט המדטטיבי שלהם.

מורנדי לא נעלם, הוא עדיין כאן, אומר מבקר האומנות. הוא איתנו, נוכח באותם הנופים הסובבים אותנו, במבנים אותם אהב לצייר מנעוריו והמשיך לרשום ולצייר שוב ושוב, ואשר עדיין יום יום מוארים באותו אור הייחודי למקום.

בקומה העליונה של ביתו שוכנים חדר השינה המינימליסטי של אחיותיו ולידו חדרו הקטן והסגפני ובו תלויה תמונה יחידה של סן פרנצ'סקו הקדוש מאסיזי האהוב עליו. פתחנו את הדלת ממול ופסענו אל תוך חדר עבודתו בו עדיין מסודרות על שולחן העץ קומפוזיציות הכלים המפורסמות כל כך.

המסגרות בגדלים שונים ממתינות מסודרות על הרצפה. פתחנו את המגירות בהן מונחים המכחולים והצבעים ומיששנו את הבד המונח על כן העץ איתו ניגב את מיכחוליו. על השולחן מפוזרים ״ריבועים״ בגדלים שונים גזורים מקרטון, דרכם הביט מהחלון והם מיסגרו לו קטע של נוף בו ביקש להתמקד.

פתחנו את תריס העץ הכהה ולקחנו ליד את אחד מריבועי הקרטון הממורטט. לרגע קסום אחד ראינו דרכו את מבטו הייחודי של מורנדי.

בחדר העבודה ובמבנים סמוכים לבית מוצגת תערוכת רישומי פחם על נייר של הצייר האיטלקי omar galliani כמחווה למורנדי, עד אוקטובר 2014

צילום אילנה אפרתי יולי 2014
רשומה מאווררת ומרעננת בימים אלה של מלחמה.
אהבתיאהבתי
ראיתי תערוכה שלו בלונדון לפני מספר שנים והיא שבתה את ליבי ובלתי נשכחת,
נעים מאוד להזכר ולהכיר את ביתו. רוב תודות על השינוי המרענן מהרעש שבחוץ לשקט שמשרה עבודתו של האמן היקר הזה.
אהבתיאהבתי
כתבה מרגשת ,חודרת לנפש ולנשמה ,,,,,,,,,,חבל שאני לא שם בימים טרופים שכאלה,,
אהבתיאהבתי
Dear Ilana and Or Thanh you for all your posts. Your subjects of choice are interesting and educate me every time, Above all the posts about beautiful places makes me happy and keeping me calm .
Hopping you spend a great holiday.
Chao Gila van Dijk
אהבתיאהבתי
פינגבק: מסע לבן |·