מה נותן לבגד את זהותו? האם הזהות של הבגד נובעת מעיצובו, סגנונו וטיבו, או ממי שלובש אותו? השבוע קראנו ספר מרתק שמעשיר את מדף הספרים בנושא אופנה, לבוש והיסטוריה, "ארון הבגדים היהודי" בעריכת ד"ר אסתר יוהס עם העורכת השותפה נעם ברעם-בן יוסף. הספר מתמקד בחקר הלבוש היהודי בארצות שונות בעולם ובוחן את ההקשרים החברתיים, התרבותיים והדתיים של האופנה. הספר מראש איך הלבוש היהודי היה לעיתים סימן דיכוי שנכפה עליהם, אך לעיתים נועד להתבדלות מרצון, לסמן בגאווה את שונותם. אך הספר לא מספר רק את סיפורו של הלבוש היהודי, אלא מעודד אותנו לחשוב באופן כללי יותר על יחסי הגומלין בין הזהות שלנו לבגדים שאנו לובשים.

נושא הזהות והבגדים בולט במיוחד בהקשר של הגירה ומעבר מתרבות אחת לשניה. אסתר יוהס, עורכת הספר, דנה בפרק על 'רבדים של זהות' בבגדים כסממן השתייכות לקהילה שמלווה את הלובשת גם כשהיא מהגרת ועוברת מארץ אחת לאחרת. אין ספק שיש הרבה מאוד דרכים למצוא את הזהות האישית דרך הבגד: להדגיש את הבידול והייחוד או דווקא להאיץ את ההשתלבות וההתערות. יש מי שלבשו בגאווה את הבגדים שהביאו מארץ המוצא, ויש מי שהתביישו והעדיפו ללבוש את בגדי המקום ולהראות מקומיים. במקומות מסוימים, כמו ספרד, היהודיות לבשו שמלות שהיו מקובלות בכלל החברה. אך כשהיגרו למרוקו הביאו איתן את השמלות שלא היו דומות ללבוש של יתר הנשים המרוקאיות וכך הפכו ללבוש 'יהודי'. הזהות היהודית נמהלה במאפייני ההגירה והמסע, והוטבעו בה זכרונות ממקומות אחרים. גם בגדים שלא היו יהודיים במובהק הפכו ללבוש יהודי בזכות המסע.

מעניין גם הדיון הקצר של נעם ברעם-בן יוסף על המכנסיים כלבוש נשי. היא כותבת שבארצות האסלאם מכנסיים דווקא לא נחשבו לבוש גברי אלא בגד נשי, שנלבש מתחת לשמלה. המכנסיים היו אמצעי לשמירה על צניעותן של הנשים, ולאו דווקא, כמו בארצות מערב אירופה, סמל לשחרורן ועצמאותן. מעניין לראות שאי אפשר לחזות מראש את הקשר בין הצורה הפיזית של המכנסיים לבין הסמליות שמאחוריהן. המכנסיים הם אולי חפץ פיזי וחומרי, מעוטר או מקושט, בגזרה רחבה או צרה, אך המשמעות שלו יכולה להתגלות רק אם מבינים את הרעיונות שהחברה והלובשת העמיסו עליהם.

בעינינו, כדאי לקרוא את הספר הזה בזכות עושר הרעיונות שמרחיב את העיסוק באופנה מעבר לטרנד, לסגנון ול'לוק'. ההקשרים התרבותיים והאסטטיים שמתבהרים בקריאה בספר ומהתבוננות בצילומים הרבים שבו, הופכים את הדיון על הלבוש – היהודי והאוניברסלי – לשיח על חברה, על תרבות ועל זהות. בנוסף, עושר הבדים, הרקמות והגזרות שמוצגים בספר מרהיב ממש, ומעורר השראה ליצירה חדשה.

הספר מלווה בתערוכה חדשה במוזיאון ישראל, "שפת הלבוש: ארון הבגדים היהודי", שאצרה אפרת אסף-שפירא (על התערוכה כתבנו כאן). התערוכה מציגה מבחר פריטי לבוש מתוך אוסף מוזיאון ישראל, ומעניקה ביטוי מוחשי לרעיונות המופיעים בספר.

צילומים מתוך התערוכה: אילנה אפרתי, 2014.