כאשר קוקו שאנל חיפשה אביזרים כמו כפתורים, סיכות או רקמות להשלמת הבגדים שעיצבה, היא פנתה לאומנים שיצרו עבורה עיטורים ואביזרים באופן ידני ובתהליכים איטיים הדורשים מחקר ופיתוח. הזמינות של אומנים מומחים בתחומים מגוונים בתחילת המאה שעברה איפשרה למעצבים לייחד ולבדל את עבודתם ובמקביל סיפקה פרנסה לבעלי מקצוע מומחים. עם השנים נותרו מעט אומנים כאלה. אילו שנותרו משרתים בעיקר את מותגי היוקרה האירופיים כמו אמן הרקמה האיטלקי, עליו כתבנו כאן בעבר.

גל נוסף של עבודות יד באופנה ובלבוש שטף את הרחובות בתקופת מרד הצעירים של שנות השבעים. כאן הרקמה, הסריגה ועבודות הטלאים נעשו על ידי הצעירים באופן אישי. הם שינו ועיצבו מחדש את בגדיהם בסוג של התרסה ובידול, כאמירה מאד אישית וחתרנית. זה היה אולי הרגע האחרון לפני השתלטות המסחר, השיעתוק והקניונים המלאים ברשתות אחידות ואנונימיות המוכרים לנו היום.

בעולם המערבי של המאה העשרים ואחת אומנות היד הפכה לעולם נכחד. אנחנו מזהות סכנה ממשית של אובדן ידע ומורשת תרבות אנושית. היכולת ליצור באופן ידני חפצים מורכבים, משופעי-פרטים, מעודנים ומעוצבים הולכת ונעלמת. כמובן, באותה העת רכשנו יכולות דיגיטליות ווירטואליות, ובנוסף לכך לשמחתנו יש מספר פרויקטים ברמה לאומית הפועלים לשימור מלאכת יד, כמו למשל מפעל הגובלנים הפריסאי עליו כתבנו כאן.

לאחרונה, מגמות שונות מובילות חזרה להתעניינות רחבה יותר בעבודות יד במגע אנושי.

אולי בדיעבד צצה הערכה מחודשת של חשיבות הקשר בין היד למוח, וחשיבות תהליכי העבודה עצמם ולא רק המוצר הסופי. הקשר המחודש לתהליכי הייצור והעיצוב הידניים רלבנטי במיוחד למעצבים מודרניים רבים, הפועלים ועובדים הרחק ממקומות היצור. אולי זו תהיה מגמה הפוכה לניכור ולאחידות הלבוש שמציעים תאגידי האופנה המהירה?

האם מגמת ה'קרפט' העכשווית תהפוך לעוד טרנד חולף? או שאולי הביצוע יהיה חקייני וזול, במסורת הניצול של המפעלים בבנגלדש בהם מועסקים עובדים בשכר זעום הרוקמים קישוטים על בגדי הפאשניסטיות הגלובליות שוחרות הקניונים?

או אולי אנו עדים למגמה עמוקה יותר שתחזיר צעירים לבתי מלאכה ולעבודת כפיים איטית ועמלנית? יכול להיות שדווקא הטרנד הזה מסמן פניית פרסה. אולי גם לאנשי האינטרנט המהיר, הלייק והשיתוף בלחיצת כפתור נמאס מהנוירוטיות הקדתחנית של עולמם המהיר, והם מחפשים חידושים בשלוות הרקמה השקטה. כמובן, עשייה ידנית איכותית לא מסתכמת בהפגת השיעמום על ידי סריגה בשעות הפנאי. כדי שמלאכת יד תהפוך לעיצוב דרושים המצאה, תחכום, מיומנות,ידע וזמן. הרי לא כל פריט שנעשה ביד הוא מופת של איכות, עיצוב ואסתטיקה. כיום, גם המונח 'מלאכת יד' נלכד ברשת יחסי הציבור ומשמש לקידום מכירות. כדי שמלאכת יד תהפוך לחלק אינטגרלי מהתרבות האנושית צריך למצוא מחדש את הטכניקה, את איכות חומרי הגלם, אך גם את הרעיונות החדשניים שישלבו את אומנויות היד במרקם החיים העכשווי.

צילומים של חלונות ראווה 2013-14 של מותגים נודעים ברומא, פריז, ונציה, לונדון ומילאנו. צילומים: אילנה אפרתי