שקטה, דעתנית והחלטית התקדמה אט אט דניאלה להבי וכבשה לה נוכחות בנוף הישראלי.
ממכירה סיטונאית לחנויות הצטרפה בשנות התשעים לשדרת המעצבים והשלימה את בגדי המעצבים עם אביזרים ותיקי העור בעיצובה. היה בהם את כתב ידה המזוהה והמוגדר.
במהלך השנים לא פעם נפגשנו בטיסות לאיטליה שם היא פיתחה את אימומי הנעליים שלה.
פעם סיפרה לי שהיתה מוותרת על כל הניהול והמסחר המעייף ומאמצת את המודל שלי: חנות אחת קטנה שבה תוכל לעשות רק מה שהיא באמת אוהבת, לפי מודל ה"חנות בוטגה" האיטלקי.
לפני מספר שנים כשבנה הצטרף לחברה היא הרגישה שירד ממנה עול המסחר והניהול והתפנתה להתמקד במה שאהבה: פיתוח העיצוב ויצירת הקולקציות.
בלבושה היא לא נהגה להשקיע מאמץ מוגזם. בפעם האחרונה שנפגשנו תפרתי לה שמלה שבחרה לאירוע השקת החנות החדשה שלה, שמלה פשוטה ומינימליסטית שהלמה לטעמה את אופי החנות שלה.
וכך אזכור אותה: שמחה, מחייכת ויפה בשמלה הלבנה החדשה!