השבוע הזמנו להצטרף אלינו למסע השבועי שתי קרמיקאיות מוכשרות שהציגו את יצירותיהן בביאנלה לקרמיקה הישראלית במוזיאון ארץ ישראל. הפעם הן מספרות על תהליכי היצירה, על הקשר לאופנה, ועל ההשראה מאחורי החימר.

ענת נגב כתבה לנו:

שלום לכולם ולכולן,

אני שמחה להתארח אצלכם בבלוג. אני מקווה לתת לכם אפשרות להציץ לתוך תהליך עבודה שבדרך כלל נשאר נעלם מעין המתבונן.

אז הנה כמה תמונות כדי שתוכלו לראות על מה אני מספרת לכם.

(צילום: ליאוניד פדרול)

אילנה ואור בחרו את עבודותי בביאנלה לקרמיקה מכיון שהן הזכירו להן טקסטיל. ונכון הוא, כשאני מסתכלת על הצילומים גם לי זה נראה כמו כותנה לבנה, מעומלנת היטב.  אבל הנה עוד תמונה, של אובייקט אחר שנראה כמו תכשיט.

ההשראה שלי לפרוייקט הזה התחילה לפני שנים רבות. אבי, אברהם נגב, היה ארכיאולוג מפורסם שעסק בחקר הנבטים. הנבטים היו קהילה של נוודים וסוחרים, שחיו במדבר ושלטו על דרכי המסחר, ובראשן הדרך מפטרה לחוף הים התיכון. את השם המקובל לנבטים, "אדוני המדבר", נתן אבי לספר שכתב על הנושא. אני גדלתי באוירה ארכיאולוגית זו, וכמו ילדה קלאסית של סנדלר, לא במיוחד אהבתי את העובדה שעבודתו של אבי לוקחת אותו לכל כך הרבה זמן רחוק מהבית, לכל מיני חפירות ארכיאולוגיות בנגב – שבטה, חלוצה, ממשית, עבדת.  בשנות התיכון שלי גיליתי את הארכיאולוגיה מזוית חדשה – התחלתי להשתתף בחפירות כמתנדבת, התפרנסתי לא רע מציור חרסים וממצאים, והיה לי הרבה זמן איכות עם אבי. בין אם רציתי ובין אם לא, הארכיאולוגיה הפכה להיות חלק משמעותי ממי שאני.

נושא הביאנלה השביעית לקרמיקה היה "חומר זוכר". בנושא יש (לפחות) כפל משמעות. שמו של החומר ממנו יוצרים כלים הנו "חומר" (מה שרובנו קוראים לו בטעות חימר), והנה הוא זוכר – מה יכול חומר קרמי לזכור? וגם, במשמעות השניה – חומר הוא מדיום המעביר זכרונות, אילו זכרונות יכול החומר להעביר? אז מסתבר שדי הרבה. מי שביקר בתערוכה, ומי שיסתכל בקטלוג המרתק שלה, יוכל לראות 66 פרשויות שונות לזכרונות שהחומר יכול להביא איתו.

אני החלטתי לצאת כנקודת מוצא מאותם זכרונות ילדות שסיפרתי לכם עליהם. ונקודת ההתחלה היתה החרס הנבטי הזה, שהופיע על עטיפת אחד מספריו של אבי – והנה גם הוא בתמונה-

העיטור המופיע על החרס הינו עיטור אופיני לנבטים. כנראה ענף תמר, הוא מופיע על כלים רבים. למשל בצלחת זו.

זו היתה נקודת ההתחלה שלי. לקחתי את העיטור הזה, והחלטתי לנקוט בפעולות חתרניות. בקדרות, יש כלי ועליו יש קישוט כלשהו. אני החלטתי לבנות את הכלים שלי מהעיטורים בלבד. לבטל את הגוף החומרי, הכבד, וליצור במקומו אובייקט חדש, אורירי, שבנוי רק מהדוגמה. החלטה נוספת היתה לגבי אופן היצור, ובתהליך העבודה הגעתי למסקנה שרק הדפסה במדפסת תלת מימד תיתן לי את הקלילות והיציבות אותן חיפשתי.

(צילום: ליאוניד פדרול)

כמובן שזה לא היה קל. ביליתי חודשים ארוכים בתכנון מערכת הכלים באמצעות תוכנות תלת מימד. כלים נוצרו ונפסלו, אחרים נולדו במקומם, ובסופו של דבר היתה לי סדרה שלמה של כלים שכולם ניבנו מעיטורים על גבי החרסים הנבטיים המקוריים. כל הסדרה הודפסה בחו"ל, ובכל פעם שהיה מגיע האוטו החום של חברת השילוח היתה התרגשות גדולה, לפתוח את הקופסאות שהגיעו ולראות מה יצא. לאחר שכל הסדרה היתה מוכנה, החלטתי לקנות לעצמי תכשיט, והדפסתי את אחד האובייקטים בקטן, במתכת מצופה בזהב 24 קאראט.

הביאנלה מסתיימת, ואני כבר עמוק בתוך הפרוייקט הבא שלי. ואולי אתארח כאן בעתיד ואספר גם עליו… ועד אז, תודה שארחתם אותי ומקווה שהיה לכם מעניין.

———————————–

קארין צור מספרת לנו על עבודתה, לה היא קוראת 'יצוק באופנה'.

אופנה מלווה את חיי מאז ומעולם. היום אני יוצרת אופנה בקרמיקה. החימר להבדיל מהחומרים הרכים של האופנה הוא חומר קשיח אבל אותי מעניין ליצור בו מראה טקסטלי במרקמים רכים, שלרגע נראים כמו בדים וחומרים אמיתיים. העבודות שלי עוסקות בגוף האישה ובמיניותה. אני שואלת את עצמי ואת המתבונן בהן מהו יופי נשי, כמה יופי הוא טוב לאישה, כמה הוא מסוכן והאם נגזר עלינו להיות יפות ומטופחות?

כאשר אני ניגשת לעבודה בסטודיו מתוך השאלות האלו הנוגעות לגוף האישה אני יוצרת פרשנות חדשה לכלי המסורתי. בטכניקת האובניים אני מתחילה ביצירת כלי קיבול שממילא מזכיר את גוף האישה ואת חמוקיה. מכאן מתחיל תהליך של פנטזיה שבו כל השפעות האופנה שצברתי בחיי, החל מהתופרת שהיתה מגיעה לאמי בשנות ילדותי, דרך השנים שהייתי מעצבת אופנה  ועד לז'אן פול גוטייה, שהשפיע עלי רבות, מביאים את העבודה למימד ולמקום אחר לגמרי. כאן נוצר לטעמי חיבור מרתק בין עולם הפיסול הקרמי לאופנה ולטקסטיל. כיצד חזיה הופכת לפסל תלוי, כיצד מחוך עומד ניצב יצוק מחימר, כיצד תיק צבעוני או זוג כפפות מחימר מפתים אותנו להרים ולקחת או ללבוש.

בעבודות הפיסוליות שלי אני יוצרת עושר של פרטים וצבע. תיק יהיה מעוטר בפרחים, חזיה תהיה בדוגמת נמר, מחוך יהיה בריקוע דמוי נחושת, נעליים עם עקב סטילטו בזהב. אי אפשר להתחמק מהנשיות הדוהרת, העוצמתית, המפורטת, הצבעונית והכה מפתה.

מה שאני אוהבת בחימר זאת העובדה שהוא מזמין עושר של טכניקות המאפשרות לי להתפרע לכל כיוון. אצלי הוא מתכתב בשפה עשירה עם האופנה.