מסע לגילוי הסתיו הישראלי

הנה ספטמבר הגיע, ומקובל  לומר אצלנו שבספטמבר תם הקיץ והסתיו תופס את מקומו. אך בתל אביב כאילו כלום לא קרה. החום ממשיך להכות בעוצמה, הרחובות מהבילים, האוויר ״עומד״ והלחות צמיגה כתמיד. יש המדמיינים ומפנטזים את עונות הסתיו במושגים מערביים, רוחות קרירות הנושבות בין עלי עצים הקמלים ונושרים לאיטם על הקרקע  טמפרטורה נמוכה, גשמים מזדמנים וציפורים שנודדות לארצות החום. נראה שתפישת העונות הזו התעצבה כבר בילדותינו והייתה מושפעת מסופרים ומשוררים ישראלים אשר בילו את ילדותם במדינות אירופה הקרות. כי כאן לחופי הים התיכון החום לא מתכוון לסגת כל כך מהר, העונה משתנה בקצב המקומי האיטי, והסתיו המיוחל מתגנב באופן כמעט ולא מורגש. נכון שסוחרי הבגדים המיובאים מציגים כבר מעילים ובגדים מצמר בחלונות הראוה, וכולם מצפים כבר לחדשות ושינויים. אבל אנחנו מודדות בנחת בגד ים חדש (לדעתנו כדאי לקנות בגד ים חדש בספטמבר אחרי שהעור קצת שזוף והמראה מחמיא יותר מאשר בתחילת העונה). המדוזות כבר נסחפו בזרמים חזרה למים יותר חמים מדרום לתעלת סואץ, הגלים נרגעו ומי הים שקטים, הילדים שבו לבתי הספר והחופים נותרו ריקים. עונת הרחצה הסתיימה לה והגיעה העונה המועדפת עלינו. יצאנו לחפש את הסימנים האמתיים המבשרים את הגעת ה״סתיו הישראלי״.

פעם כאשר היו עדיין שטחי בור בעיר, הצמחים היו מבשרים את השינוי. אך מאז שהעיר לבשה שמלת בטון ומלט וכל פיסת אדמה רוצפה וצופתה במרצפות אקרשטיין או בדק עץ אופנתי, לא נשארו פינות אדמה אמיתיות למסעות גילויי הטבע. אבל מקום נחבא וצנוע עדיין קיים, כמעט במרכז העיר תל אביב או למעשה במערב העיר, על גבעת הכורכר היחידה שנותרה כמעט אוטנטית. בטבורה בית קברות מוסלמי קטן, ועליה תכננן עם קום המדינה בשלהי שנות הארבעים אברהם קרוון גן גדול לאורך החוף משדרות נורדאו ועד המרינה. האדריכל התייחס לים הכחול באופק ונתן הרבה כבוד לעצים ולצמחיה המקומיים.

בגן העצמאות נטעו עצים וצמחים ים-תיכוניים כמו שניתן למצוא בכל הארצות השוכנות לחופי הים שלנו, עצי אשל, אלת המסטיק, דקל, פרחי נר הלילה וחבצלת החוף.

שם גילינו את החצב מבשר הסתיו הרשמי של ילדותינו, ניצב זקוף ואלגנטי בפריחתו הלבנה אל מול השמים הכחולים והשמש היוקדת. החצב הוא צמח הבר היחיד הפורח למרות תנאי החום והמחסור המתמשך בגשם, האופיינים למדינות הדרום. למרות החשיבות הכמעט מיתולוגית של החצב בתרבות הישראלית, הצמח אינו רק 'שלנו' אלא חלק מהנוף והתרבות ברוב חלקי הים התיכון, ושמות רבים לו בשפות שונות.

בזכות בצל גדול המשמר את האנרגיה החיונית לו הצמח ״יודע״ שהלילות מתארכים והוא מתעורר לחיים בשלהי אוגוסט ופורח עכשיו.

הצמח ״שלנו״ הוא מאפיין משותף כמעט לכל איזורי החוף של המדינות הסמוכות אלינו מלבנון יוון, כרתים, מלטה, כרתים, מרוקו, מצרים, קפריסין, וכל האיים האיטלקים והצרפתים. אנו מזמינות אתכם לצאת לטייל בגן ה״ים-תיכוני״ של תל אביב, כמו ״אי״ בים התיכון .

צילום: אילנה אפרתי ©