מסע צהוב

כשוסילי קנדינסקי לימד את תיאוריית הצבעים בבית הספר של הבאוהאוס בגרמניה, הוא חיפש את הקשר בין הצבע והתחושות שהוא מעורר. הקשר הרגשי והסימבולי בין הצופה לצבע הוא, בעיני קנדינסקי, חלק מהותי ממה שמעניק לאמנות ולעיצוב את תוכנם. קנדינסקי ערך ניסויים כדי לגלות את התכונות הריגשיות של צבעי היסוד. בעיניו, צהוב הוא צבע ארצי טיפוסי, אין לו עומק רב, הוא משרה אי נוחות, הוא עוקץ, מרגיז, ולפעמים מעורר תחושת אלימות. מבחינה סימבולית, צהוב יכול לבטא שיגעון, זעם משתולל או קנאה. אך בקורס מציין קנדינסקי שצהוב הוא גם הצבע הקרוב ביותר לאור לכן הוא עליז, קליל, מתוק. הדואליות – אולי אפילו דו פרצופיות – של הצהוב היא אחד המאפיינים הקבועים של הצבע מאז ימי הביניים: בין אופטימיות זוהרת לבגידה וקנאה, בין שמש לסכנה.

תמונה (6)

 תמונה

הצהוב הוא אחד משלושת צבעי היסוד, בין הפיגמנטים הראשונים שהאדם מצא בסביבתו. הצבע נובע מתוך האדמה, ממכרות אדמת האוכר הצהובה. מקור הצבע הוא מינרלי והפקתו פשוטה יחסית. האדם הקדמון למד את דרכי השימוש באדמת האוכר, וגילה איך אפשר להפיק ממנה צבען לצביעת בדים, לאיפור, ולציור. ברומא העתיקה הפיקו צהוב ממינרל ארסניק גופריתי, שנקרא בפי הרומאים אורפימנטו, כלומר פיגמנט הזהב. הם חשבו שמקור הצבע הצהוב חייב להיות בזהב שמסתתר בתוך גבישי הארסניק הרעיל, שרק עבדים עמלו על הפקתו תוך סיכון חייהם.  בתקופות מאוחרות יותר, מינרלים גופרתיים אחרים, או צמח הזעפרן, שימשו להפקת צבען צהוב.

תמונה (7)

תמונה (4)

תמונה (5)

תמונה (1)

תמונה (10)

בהודו גם צמח הכורכום היה מקור קדום לצבע צהוב, ושימש לא רק לבישול אלא גם לצביעת בדים בגוון צהוב עז, צעקני. שם הבגד הצהוב הפך לשמלת נזירים בודהיסטיים, כדי לזהותם בקלות בהמון האדם (מאותה סיבה גם מוניות ניו יורק צבועות צהוב.)

 תמונה (2)

תמונה (9)

תמונה (8)

הצבע הצהוב הוא אחד הגוונים העזים והבולטים ביותר בין הצבעים הנראים לאדם. באנגלית גם שמו מרמז על נחרצות, והמקור האטימולוגי של המילה צהוב בשפות האנגלו-סקסיות זהה למקורה של המילה צעקה – yell, yellow. אך משמעותו הסמבולית של הצהוב פחות נחרצת. הצהוב היה לעיתים רחוקות בקדמת הבמה של היסטורית הצבעים – זה לא גוון שמשוייך עם רעיון ברור וקוהרנטי כמו הארגמן, השחור או הלבן. מפתיע שלמרות העוצמה והכוח שהצהוב משדר, אין לו משמעות סמלית ברורה ואחידה. מצד אחד, זהו צבעה של השמש, צבע החיים והפריחה, צבע הכוח, האופטימיות וההתחדשות. מצד שני, זה צבעו של יהודה איש-קריות, צבע הבגידה והקנאה, שהפך לצבע המסמן את מי שהחברה רצתה להוקיע.

_12

בד משי מתוך פרויקט בדים מודפסים בצמחים בעיצוב אילנה אפרתי, 2013

100712 (13)

בד פשתן מודפס מתוך פרויקט דפוס צמחים, אילנה אפרתי 2013

_MG_1295a

מתוך אוסף בגדי משי מודפסים, אילנה אפרתי 2013

אך הצהוב עמוק יותר מכל אלה. פרופסור רפאל מלאך כתב שאיננו רואים את העולם החיצון באופן אובייקטיבי, כי אנחנו יכולים רק לראות את הדימויים שאנו יוצרים במוחינו. כמובן שאין אנו יכולים לדעת אם דימויים אלה הם שיקוף נאמן של המציאות, ולכן אין טעם בניסיון לשער כיצד נראית באמת המציאות כשלעצמה. במקום, נוכל להעשיר את עולם הדימויים שלנו, ולמצוא לצבע הצהוב משמעויות חדשות, עמוקות ומעשירות כדי לקשר בין התרבות האנושית לבין העולם שסביבנו.

עיצוב טקסטיל משי מודפס: אילנה אפרתי 2013.

צילומים אילנה אפרתי ©

4 תגובות ל-“מסע צהוב

  1. קראתי בשקיקה את יומן המסעות.
    שמחה על הצהוב שאני כה אוהבת.
    כשהייתי קטנה ,נאסר עלי על-ידי אבי ללבוש צהוב. זה התחבר לו לכל מיני הקשרים רעים שלא טרח לפרש.
    היתה לי שמלה מבד צהוב עם נקודות לבנות שאהבתי. למזלי היא ניתנה לי במתנה ממכרה שהשמלה היתה של ביתה ,שגדלה לה…[ בשנות הצנע העברנו בגדים מיד ליד: אני קיבלתי שמלות מן האחות הגדולה של המכרה וכשגדלתי,הוחזרה השמלה – כחדשה – לאחותה הקטנה…והשמחה היתה גדולה! באמת!]

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s