מה עושים עם בגדים משומשים? לאמנית פינית יש תשובות.
קארינה קאיקונן היא אמנית פינית שיוצרת נופים בעזרת בגדים משומשים. אנחנו עוקבות אחרי היצירה שלה כבר זמן מה. בשנים האחרונות היו לה מספר פרויקטים חשובים באיטליה ובאנגליה. חלק מהפרויקטים שלה מוצגים במרחב הציבורי. היא אומרת בראיון איתה שלא רבים מבקרים במוזיאונים או בגלריות ולכן היא רצתה לצאת מהבניין אל המרחב הפתוח, כדי לחשוף את עבודתה לציבור הרחב. ברומא, המיצב שלה towards tomorrow הוצג מחוץ למוזיאון מקסי לאמנות מודרנית, בשנת 2012. באחד הפרויקטים המוקדמים שלה בפינלנד היא יצרה מיצב במטרו החדש, והתייחסה לרכבת התחתית כנהר, שהזכיר לה טיולים שערכה עם אבא שלה כילדה. ילדות וזכרונות הם אלמנט מרכזי ביצירתה, והבגדים משמשים כמדיום להעביר את הרגשות האלה למבקרי התערוכה.
במוזיאון מקסי ברומא, שעיצבה זהה חדיד, האמנית הציגה מיצב של בגדי ילדים, 2012
בגדי הילדים נאספו מתושבי השכונה, ובתום התערוכה נתרמו לנזקקים
המוזיאון ארגן מפגשים בין האמנית למשפחות הגרות בשכונה, כדי לקרב בין האמנות לתושבים
חומר הגלם העיקרי שלה הוא בגדים משומשים, בעיקר חולצות גברים. כל חולצה מספרת סיפור, היא 'חמה' בזכות האדם שלבש אותה, וליבו עוד פועם בה. בברייטון היא הציגה בגלרייה פבריקה מיצב העשוי מחולצות גברים כחולות שנתרמו על ידי תושבי העיר, ויתרמו בתורן לאוקספם אחרי סוף התערוכה. היא מספרת שהתחילה את מיצבי הבגדים שלה כאמנית צעירה והשתמשה בז'קטים גבריים. כילדה היא נהגה ללבוש את הז'קט של אבא שלה, שנפטר כשהייתה ילדה, כי הבגד הזכיר לה אותו. גם באמנות הבגדים ממשיכים לספר סיפור, הם מגלמים את ההיסטוריה הפרטית של האדם שלבש אותם וחימם אותם באנרגיה שלו.
מתוך המיצב של האמנית בארצו, יוני 2013
לדעתנו הפרויקטים שלה מרשימים באנושיות שלהם. היא מצליחה בעזרת חולצות להעביר רגש אנושי חם ונוגע. אתמול בארצו ראינו את המיצב שלה תחת הארקדות של ג'ורג'ו וזארי המפורסם. אך תושבי העיר לא תמיד חיבבו את האמנות ברחוב. אחת מתושבי העיר, בעלת דוכן של בגדי וינטאג' בשוק, סיפרה לנו שלדעתה זו הייתה טעות להציב את המיצב של האמנית בארקדות המפורסמות במרכז העיר, כי הבגדים המשומשים מנמיכים ומעיקים על יופיו הארכיטקטוני של המסדרון הצר והאוורירי. אולי עדיף היה, בעיניה, למקם את המיצב בחלל יותר מודרני, או אולי פחות מרכזי בעיר. בכל אופן, העבודות של קאיקונן מעוררות תגובה, מחשבה ורגש, וזו הייתה כוונתה. המיצב בארצו מוצג עד ספטמבר 2013.
צילומים: אילנה אפרתי 2013, 2012 ©
מסעות בגארדרובה 
מה שתמיד מרחיב את הדעת – היא ההבנה שאין סוף ליצירתיות. הבנה זו צפה בכל פעם רעננה וחדשה. תודה על התזכורת הזו בכל פעם מחדש בבלוג שלכן
אהבתיאהבתי
תודה לך!
אהבתיאהבתי
מדליק!
אהבתיאהבתי
תודה!
אהבתיאהבתי
עוד מעט יהיה שוק עתיקות העיר ביום ראשון? המיצג ישתלב במראה דוחני השוק ויזכיר קצת את החיוניות של נפולי (כביסה?) אולי לכן הם לא אוהבים את זה ? הארעיות של המיצג מול הנצחיות של הקמרונות של ואזרי מרעננת ומובילית , – חולפת יאללה מספיק התמונות עושות את העיקר
אהבתיאהבתי
תודה על התגובה! כן, גם אנחנו כשצילמנו את המיצב על רקע שוק העתיקות של ארצו, חשבנו שיש הרמוניה מעניינת בין הבגדים לדוכנים ולקשתות העתיקות.
אהבתיאהבתי