במבנה אבן מהוגן ואלגנטי ליד הקונקורד בפאריז מסתתר מעונו של אחד האנשים החזקים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה האירופית. כיום המבנה משמש למשרדים של חברת עורכי דין אמריקאית ידועה ואינו פתוח לקהל. במבט ראשון נדמה שמדובר בסתם בנין משרדים מפואר, אולי השנדלייה הענקית התלויה במבואה יכולה להעיד על ימי הזוהר של האולמות מרוצפי השיש. אנחנו מביאות פה צילומים בלעדיים ל'מסעות בגארדרובה', שצילמנו בביקור מחקר שערכנו במקום בלווית ידידינו עורך הדין. פתחנו את שער הברזל, חלפני על פני מבואת השיש, עלינו בגרם המדרגות הרחב והמהודר, והגענו לבסוף אל דירתו של הפוליטיקאי המשפיע, הערמומי והמתוחכם בהיסטוריה האירופית, הנסיך שארל מוריס דה טאלירן (Talleyrand )

ממשלת ארצות הברית קיבלה את הבניין במתנה בתמורה ל'תוכנית מרשל' ששיקמה את צרפת אחרי המלחמה. החדרים המפוארים היו המפקדה של מנהלי התוכנית

האמריקאים מימנו את שיקום ושיפוץ החדרים, תוך שימור היסטורי מוקפד של פיתוחי העץ המקוריים, הרצפות והקישוטים המוזהבים

בדי משי ז'קרד ארוג במוטיבים סיניים, הטרנד האחרון בתקופת נפוליאון, מפארים עדיין את הוילונות ואת הספות

כל ספה מספרת סיפור: פגודות סיניות, תוכים וטווסים ועלמות חן מנגנות בגיטרה.

מיטתו של טאלירן, בסגנון 'טורקי', קטנה מהצפוי, אולי בשל כך הוא פחד ליפול ממנה (כך מספרים)

מבט מחלון הדירה אל כיכר הקונקורד, שם טאלירן יכל לראות את עריפת ראשי האצולה בימי המהפכה. היום מסתובב שם גלגל ענק להנאת התיירים.

הנסיך טאלירן היה פוליטיקאי ממולח במיוחד: הוא ידע להיות תמיד בצד המנצח. הוא שרד את המהפכה הצרפתית, והצליח לשמור על ראשו למרות שעבד כיועץ למלך צרפת לואי ה-16. כנציג הכנסיה הוא תמך במהפכנים ועזר לכתוב את הצהרת זכויות האדם ברוח הנאורות. הוא הפך דיפלומט, ונשלח לאנגליה בשליחות המהפכה, עד שראש הממשלה סילק אותו משם בחשדות למזימה מהפכנית. משם הוא עבר לארצות הברית, וחי בביתם של אצילים בריטיים בניו יורק. כשהרוחות המהפכניות בפאריז נרגעו הוא חזר הביתה לצרפת, ומונה לראש הממשלה. אך במבט מזהיר קדימה הוא כבר זיהה את יכולותיו המרשימות של קצין צעיר בצבא, נפוליאון בונאפרטה, ועודד אותו לרכוש כוח ויוקרה פוליטית. כשנפוליאון הקים את האימפריה שלו, טאלירן היה מוכן ומזומן לנהל אותה. בינתיים, טאלירן שמר על קשרים עם הצאר הרוסי, מנהיגי ארצות הברית, ונסיכי איטליה. כשנדמה היה לו שכוכבו של נפוליאון הועם, הוא כבר הכין את עצמו לעידן הבא, ועזר למלכי בית בורבון לשוב לשלטון אחרי שנפוליאון הפסיד בקרב נגד רוסיה. הוא היה ממעצבי 'קונגרס וינה', שיצר את המערכת הפוליטית של אירופה המודרנית, ואת מערך הבריתות המתוחכם שהוביל למלחמת העולם הראשונה. אחרי מות טאלירן ב 1838 ביתו נרכש על ידי משפחת רוטשילד. אחרי מלחמת העולם השנייה, הרוטשילדים והממשלה הצרפתית נתנו את הדירה לאמריקאים, כדי שיהפכו אותה למטה הכללי של תוכנית מרשל להבראת אירופה. כך, עד היום, הדירה המפוארת שייכת לשגרירות ארצות הברית בפאריז, ששכנה בה עד לפני כמה שנים. שכהשגרירות עברה, מטעמי ביטחון כמובן, למשכן אחר, האמריקאים השכירו את המבנה המפואר לחברות אמריקאיות, וסודו של טאלירן נותר נחבא.

כל פרט בדירה, אפילו דלת או קיר, מעוטר ומקושט ברוב פאר

טאלירן היה ידוע בסגנונו המעודן והמתוחכם

מעניין לדמיין מי היו בעלי המלאכה ששקדו על יצירת הפאנלים המגולפים בקירות, יצירות אמנות של ממש, שכל מטרתן להנעים את מבטו של הנסיך המקושר

חוץ מתככים פוליטיים טאלירן התעניין גם באמנות יפה, והיה חבר של הצייר אז'ן דלקרואה. הוא חיבב נשים ואוכל, ובכלל את החיים הטובים. השף הפרטי שלו היה אנטואן קארם, הסלבריטי שף של התקופה שהמציא מחדש את המטבח הצרפתי העילי, וכתב את האנציקלופדיה הראשונה לבישול צרפתי. דירתו המהודרת הייתה מעון פרטי ורשמי כאחד. הוא אירח את בכירי הפוליטיקאים העולמיים, את הצאר אלכסנדר, את הנשים המעודנות של החברה הגבוהה, את האמנים והסופרים הנודעים ביותר. עברנו מחדר לחדר, מטרקלין לסלון, וגילינו עוד ועוד פאר, עוד זהב ומראות ענק, עוד נברשות זכוכית ונציאנית וארונות עץ יפניים, עוד קישוטים מצועצעים וספות משי חלקלקות. אין ספק שהחיבה לפאר לא מאפיינת רק פוליטיקאים עכשיוויים. כנראה שהכוח הפוליטי מושך ראווה ורהב, מעודד את בעלי השררה להפגין באופן אסתטי וגלוי את השפעתם הפוליטית. כשסגרנו מאחורינו את הדלת, ופסענו במסדרונות המשרדיים בין עורכי דין ומזכירים, חשבנו לעצמנו שיהיה מעניין לבקר בדירת השרד של מנהיגי העולם העכשוויים, המתעקשים לעיתים קרובות על פאר והדר, גם אם אינם מארחים בה את הצאר הרוסי אלכסנדר, או את נפוליאון בונפארטה.

בחזרה לגרם המדרגות המשוייש, ואל העולם האמיתי

צילום: אילנה אפרתי, כל הזכויות שמורות ©