נסענו למילאנו לשוטט קצת בעיר ולספוג את האווירה בשבוע התוסס ביותר של השנה: שבוע העיצוב וסלון הרהיטים המתוקשר, שנושאו השנה היה 'חדשנות'. בחרנו לדלג על האתרים היותר מתוקשרים וצפופים (עליהם בודאי תוכלו לקרוא בכתבות המתפרסמות במגזיני עיצוב).

גילנו בשולי בסלון הנוצץ והמיוחצן אירועים צנועים ומעניינים בפשטותם ולפעמים בספונטניות הראשונית שלהם. השבוע ובשבוע הבא נספר על החיים שמסביב לסלון.

התחלנו את הסיור בעולם התעשייה הישן של מילאנו. הגענו לפבריקה דל ופורה מפעל קיטור ישן בסביבת מגורים ש"נכבשה" על ידי מהגרים סיניים שנתנו לה אופי חדש.

המפעל הפך למרכזו של מתחם אופנתי, בו הוצגה תערוכת עיצוב. באיזור הפבריקה גרים אמנים, שהעירייה מעניקה להם דירות וחללי עבודה כדי לעודד יצירה ואמנות בעיר (רעיון מעולה שכדאי לייבא יום אחד לתל אביב!) מסביב, השכונה מלאה חנויות בבעלות סינית, המלאות במוצרים המיובאים הישר מארץ המוצא. בעינינו נראה שמכאן המילנזים מדירים את רגליהם: לא ראינו שוחרי עיצוב מטופחים ברחובות השכונה.  אלו כמובן אינם הסינים המתעשרים  החדשים הרוכשים את מוצרי היוקרה ברחובות הקניות האלגנטים של מרכז מילנו.

מתוך תערוכת העיצוב בפבריקה דל ופורה

הדגש התערוכה היה על עיצוב ירוק וטבעי, לעיתים ממוחזר

איזורי תעשיה רבים במילאנו הפכו לאחרונה לזירת עיצוב

אחר כך חזרנו אל איזור ה'לווין' של הסלון, שמציג שבע מאות מעצבים צעירים בפני 350000 מבקרי הסלון, בתקווה שיקטפו אותם נציגים מהחברות הגדולות הממוקמות בתערוכה המרכזית. החדשנות במתחם הלוויין הייתה שימוש במחקר ובטכניקות מתקדמות כדי לתת פרשנות חדשה למלאכת היד: design&craftsmanship together for industry. סדנאות חומרים היו האטרקציה העיקרית: בעלי מלאכה בזכוכית, מתכת, עץ ופלסטיק הציגו לקהל את אופן העבודה,  מחזקות את הקשר בין העבר להווה ומרחיב את עולמות ההשראה . התחנה הבאה שלנו הייתה בסדנת עץ, בה בעלי מלאכה יצרו רהיטים לעיני המבקרים. לעומת הניקיון המלוטש של תערוכת הרהיטים שמחנו לגלות את האנשים האמיתיים שמאחורי הייצור, אלו שיוצרים בידיהם את רהיטי העץ. ריח הנסורת הזכיר לנו נגריות בדרום תל אביב. בסדנת העץ, שנקראה I like wood, הדגש הוא על עיצוב מקורי ועל חומרי גלם, כחלק מתנועת slow wood, על משקל תנועת האוכל המפורסמת. הנגרים, עטויי סינרי עור, יצרו קערות עץ משוייפות ומחוררות, מעין אלמוגים שקרני האור יוצרות בהם צללים בלתי צפויים.

לסיום, הגענו לביתן קטן של מעצבי מוצר מצריים שזכו בפרס עיצוב בקהיר שאיפשר להם להשתתף בסלון. לאור האירועים הסוערים במצרים בשנים האחרונות, האסוציאציות המידיות שלנו מתקשרות להפגנות, כיכר תחריר, מאבקי כוח ואי סדר. אפילו כתבנו על זה פוסט פה. אבל המציאות היא כמובן שונה, ומצרים רבים מחפשים לשמר את הנורמליות גם באווירה המתוחה. המעצב העצמאי אחמד פאריד סיפר לנו שהמצב במצרים לא כל כך נורא והחיים מתנהלים בסוג של שגרה. כמו תמיד, לא מה שרואים בטלויזיה. מעצבי המוצר המצרים הציגו אוסף רהיטים פשוטים ומינמליסטיים, שרפרפי עץ נקיים, ארבסקים שהפכו לקישוטי קיר ולעיטור כיסאות. השילוב בין האלמנטים ה'אוריינטליים' והפשטות החומרית מצא חן בעינינו.

המעצב של השרפרף הזה, מסטודיו אמג'ן קאירו, סיפר לנו שההשראה לשרפרף העץ המשוייף והחלקלק הוא ריקוד הדרווישים הטורקי. כסא הבר הזה רופד ב'בד' הארוג משאריות של שקיות פלסטיק, לפי שיטות אריגה מצריות מסורתיות. המעצבות, מסטודיו רה דזיין, זכו בפרס שני בתחרות מעצבים צעירים בסלון העיצוב בשנה שעברה. לסיום, הכסא המתקפל, V, בעיצובו של אחמד פאריד, עשוי מחתיכה אחת בשלושה צבעים, זכה בפרס הראשון בתחרות העיצוב לצעירים. לסיום, מצאנו בסלון הרבה דמויות חדשות, מעצבים ומייצרים ב'שולי' התעשיה, הרחק מהמפעלים הגדולים והמוכרים. אולי דווקא המעצבים החדשים והקטנים האלה יציעו גישה חדשה – גלובלית ולא דווקא מערבית – לעיצוב ולייצור מוצר.