תל אביב כבר רותחת בחום קיצוני של 36 מעלות. השרב הלא אופייני למרץ, הקטלני ממש, מוציא את כולם חשופים ומעורטלים אל הרחובות ואל השמש הזוהרת ובתי הקפה. במרחק ארבע שעות טיסה, פאריס עדיין קרה, עד לא מזמן מושלגת. כאן מזג האויר מצדיק את השהות בחדרים חמימים ומוגנים, ומאפשר את  קיום  מלאכות היד ההיסטוריות כמו אריגה. מזג האוויר משפיע השפעה ישירה על התרבות, וזו ניכרת היטב בבית המלאכה של תעשיית הגובלנים בפאריס. 

ביקור במוזיאון הגובלנים ובבית המלאכה הפעיל הוא חוויה של מסע אל זמן אחר. הגובלנים עשירי הצבעים וענקי המימדים המכסים את קירות המוזיאון מהתקרה ועד הרצפה במטרים רבים של אריגה קפדנית ומדוקדקת. האריגים ממחישים למבקר את יחודה של אומנות מעודנת זו, אשר צמחה מפעולת אריגה בסיסית של אריגים ביתיים והגיעה לדרגת ייחודיות אנושית השמורה לעידנים אחרים. אלפי פועלים, צבעים ואורגים, שקדו במשך שנים על שטיח אחד, אריג אמנותי אדיר מימדים. בצילומים התמקדנו בפרטים הקטנים, שכמעט הולכים לאיבוד במבט כולל על האריג כולו, ועדיין שווה להתמקד באיכויות הקפדניות של כל סנטימטר ארוג. בית המלאכה העתיק הוקם במאה ה-15 כעסק פרטי על ידי ז'ן גובלן, שעל שמו נקרא ז'אנר האריגה הזה. כחמישים שנה אחר כך, המפעל נרכש על ידי המלך לואי ה-14 שמינה את קולבר לפקח על ייצור אריגים מלכותיים מפוארים שנודעו ברחבי העולם בזכות יופיים ועושרם. המלך פיקח מקרוב על האריגה כי חומרי הגלם היו יקרים מאוד: צמחים נדירים לצביעת החוטים, סיבי זהב וכסף נארגו בין משי ופשתן. 

מהו הערך הכלכלי של המפעל הזה? פעם מלכים ואצילים יכלו להרשות לעצמם את המותרות של העסקת אומנים מתחומים שונים כמו צבעים, אורגים וציירים במשך שנים בפיתוח וביצע יצירות יחודיות גם אם לא ניתן היה למכור אותן היה להן ערך מסחרי מלבד האדרת הממלכה והאומה. אמנם באותם ימים הדמוקרטיה והחופש האישי היו מוגבלים. אך האנושות הפיקה יצירות מרהיבות שאנו מעריצים גם היום. חשבנו על חייהם של האורגים כשהבטנו ביצירותיהם. 

ביקור במוזיאון בלבד אינו מאפשר להבין ממש על מה מדובר לכן הצטרפנו לביקור בסדנאות הגובלנים השוכנות במתחם העתיק והנרחב בו שוכן המוזיאון. המוזיאון והסדנאות נמצאים באיזור אשר בעבר היה 'מחוץ לעיר' ואילו כיום העיר הקיפה ועטפה אותו מכל עבר. כאן בסדנאות אשר שייכות לממשלת צרפת העובדים הם עובדי מדינה והם אורגים שטיחים בשיטות עתיקות ידניות בשתי טכניקות: אחת יוצרת שטיחים 'שטוחים' ארוגים כבד, והשניה יוצרת שטיחים תלת מימדיים בעלי סיבים רכים המזכירים יותר שטיח מודרני. הנושאים אינם רק העתקים של השטיחים עתיקים אלא בעיקר יצירות של אמנים צרפתים מודרנים אשר נבחרות ע״י ועדה יחודית. זמן ביצוע כל אחד מהגובלנים הוא כארבע שנים, וכל אומן אחראי לא רק על הביצוע אלא גם על התכנון, בחירת הצבעים, הטכניקה. כרכוש המדינה הם אינם עומדים למכירה ומוצגים במוזיאונים, שגרירויות ומוסדות רשמיים. כך למעשה משמרת צרפת את הטכניקות היחודית  העתיקות מהיכחדות. הידע התרבותי האנושי היחודי הזה אשר עבר אלינו מהעבר דרך דורות של אורגים אמנים ואומנים נחשב בצרפת  היום  אוצר המדינה וראוי להגנה ושימור בכספי ציבור. יש כאן המשכיות ברורה. כבר בימי המלכים האורגים נחשבו לנכס לאומי, ונבנו להם בתים מסביב למפעל, עם גני ירקות בהם גידלו מזון, ותנאי מחייה ראוים (בהשוואה ליתר העם כמובן). גם היום כעובדי מדינה האורגים נהנים מחופש אומנותי בשכר ראוי. 

בתום הסיור המשכנו לחשוב על הערך החברתי של היצירה האומנותית, גם ללא ערך כלכלי ברור. האם המדינות צריכות להמשיך לממן, בעידן המשבר הכלכלי, את האומנויות העתיקות שאחרת יכחדו מהעולם, או שכוחות השוק החופשי צריכים לקבוע את סדר העדיפויות התרבותי? בעינינו הבחירה ברורה.

לאתר המוזיאון לחצו כאן. תמונות אילנה אפרתי 2013.