עולם האופנה והעיתונות הפנה את הזרקורים אל מילאנו בשבוע שעבר, לרגל שבוע האופנה המדובר בו הציגו המעצבים המקומיים את החזון שלהם לחורף הבא. גם אנחנו היינו שם.

סוף שבוע קר ומושלג קידם את התצוגות לחורף 2014. ההתרגשות המאפיינת את שבוע האופנה נמהלה בהמולת הבחירות שנערכו באיטליה באותו יום, ורק העצימו את תחושת אי הביטחון והבלבול במדינה.

 שלג לא אופייני התעקש לצנוח בפתיתים רכים כמו פרחים לבנים ואף נערם בשעות הערב בפאתי העיר ובגנים. הקור ששרר היה ניגוד אירוני משהו לסחורות הקייציות אשר הוצגו כבר בחלונות הראוה. הקונים ספונים בבתיהם החמימים או באתרי הסקי ואולי בקלפיות הבחירות.

לעומת זאת, גם על מסלולי התצוגות מעצבי אופנה רבים הציגו קולקצייות קלילות שנראו לעיתים כמו בגדים לכל עונה ולאו דווקא לחורף. הצצנו לתצוגה של המותג סלבאדורה  פארגמו אשר חתמה את השבוע.  פה נראה שהמעצב לא החליט באופן ברור לאיזה עונה הוא מתכוון, ואולי לא התכוון לעונה כלל כאשר שלח דוגמניות רזות, חיוורות ומנוכרות  אל המסלול כאשר הן נועלות פיסות עור שחורות על עקבים דקים ספק סנדלים ספק מגפיים חתוכים. האם עולם האופנה מפנה את גבו אל המציאות, שברובה לא מעודדת כבר רהב וזוהר? המרחק בין תצוגות האופנה, למשבר הפוליטי המתרגש על איטליה, לקור העז ששרר בחוץ, היה רב מתמיד.

במילאנו ראינו שהשיטה מאבדת את הרלוונטיות שלה ולמעצבים כבר לא כל כך ברור אל מי הם פונים. לכן מעט מהבגדים המככבים בתצוגות באמת מגיעים לחנויות ולעיתים הם משמשים רק תמונת רקע למכירת תיקים אביזרים ובשמים במסעות פרסום אגרסיביים.

אולי בעבר אנשים התחדשו בבגדים עדכניים בחילופי העונות, או מתוך צורך אמיתי ופרקטי. בחמישים השנים האחרונות מעמד הביניים היה הצרכן הממוצע אשר עבורו תוכננו המוצרים. כעת נראה שמי שיכול להרשות לעצמו את המוצרים הללו הוא קהל שבע ומשועמם שאינו סובל מקור ושלג, וחי בחללים בעלי טמפרטורה אופטמלית כל השנה. אלה אנשים שתהפוכות פוליטיות לא משפיעות עליהם, גם לא מחאה ומשבר.

מילנו אינה רק עיר נוצצת ואופנתית כמו שמשרד המסחר המקומי  camera di commercio האחראי על אירגון שבוע האופנה רוצה שנאמין. בעיר ניכרים פערים כלכליים הולכים וגדלים בין המעמדות, בין העובדים לבין הצרכנים, פערים שחברות מערביות ניסו לשווא לבטל או לעמעם. אך המרחק הכלכלי והפוליטי בין קבוצות שונות נותר גדול, בין אם במערב המפותח ובין אם במדינות מתפתחות כמו באסיה ובהודו. לא פעם המכנה המשותף לבני המעמד הצרכני החדש הוא לא השתייכות לאומית או גיאוגרפית, אלא המותגים הגלובליים שהם צורכים או מעריצים. בעידן הגלובלי, קל לראות שהסחורות הן הלאום החדש.

מותגי היוקרה נעשים יוקרתיים ויקרים יותר ומכוונים למתעשרים החדשים, לעשירונים העליונים ההולכים ומתנתקים מההוויה הציבורית והפוליטית, וחיים במציאות משלהם. המעמדות הנמוכים וביניהם מהגרים רבים (גם מהגרים פנימיים מהכפר אל העיר) מציפים את הערים הגדולות במטרה לשפר את תנאי חייהם. אך אלה אנשים שקופים עבור מעצבי האופנה. הם לקוחות לכל אותן סחורות אלמנטאריות באיכויות ירודות אשר לא פעם מוברחות ממדינות מתפתחות ונמכרות בשווקים נודדים. בעולם הזה העיצוב הוא משני וזניח לעומת  הצורך והמחיר. המרחק ההולך וגדל בין צרכני אופנת העילית של התצוגות הנוצצות ובין האנשים העובדים, הפוליטיקה ואפילו מזג האוויר, הפך בעינינו את שבוע האופנה במילאנו לחוויה אבסורדית ולא רלוונטית. 

צילום: אילנה אפרתי 2013.