מסע חלוצי

מיתוס החלוציות שיחק תפקיד משמעותי בעיצוב החברה המודרנית. חלוצים המפריחים את השממה מתוארים לרוב כצעירים אמיצים, חדורי מטרה ולעיתים חסרי כל, הפורצים את גבולות האפשר כנגד כל הסיכויים. במיתולוגיה המודרנית החלוצים הם דמויות חיוביות, אנשים היוצרים חברה חדשה בארץ בתולה. כמובן שאת דימוי החלוציות אנחנו רואים גם בעולם האופנה, ואולי קוקו שאנל שהלבישה נשים בחליפות פרקטיות ומינימליסטיות מסמלת עד היום בעיני רבים את דמות החלוצה האופנתית. 

בארץ מיתוס החלוציות הוא עדיין חלק מרכזי במציאות הפוליטית: בין אם בסיפור הקמת המדינה, ובין אם בתפקיד הפוליטי המשפיע שמחזיקים עדיין ה'חלוצים' העכשווים, המתנחלים. איפה עובר הקו בין מיתוס למציאות? איך הופכים אירועים היסטוריים שנויים במחלוקת למיתוס מקובל ונוסטלגי, תמים ולגיטימי? תערוכה על טקסטיל בשיקגו מציעה תשובה מעניינת לשאלה הזו. 

בימי ראשית ההתנחלות בצפון אמריקה, לנשים נשמרו תפקידים מסורתיים ברובם. אך גם המתנחלות חדורות התשוקה רצו להביע בדרכן את הקשר החומרי והרוחני שלהן אל אדמתן החדשה. רוח החלוציות של האמריקאיות הראשונות עומדת בלב תערוכה במוזיאון האמנות בשיקגו, המציגה עבודות רקמה ואריגה של נשים מן המאה ה-18 וה-19. בתערוכה אפשר לראות איך היצירה ומלאכת הבדים הופכות סיפור פוליטי שנוי במחלוקת למיתוס לאומי לגיטימי ואהוב.

P1110745

P1110744

P1110733

P1110739

החלוצות האמריקאיות היו ברובן נשים צעירות שהוטלה עליהן מלאכה לא פשוטה של ניהול בית ומשק חי, בסביבה עוינת ולעיתים בתנאי מצוקה. השנים הראשונות של ההתנחלויות האירופאיות בארצות הברית התאפיינו במחסור ומחלות. גם במאה ה-18 האמריקאים החדשים עוד לא הגיעו אל הנחלה, והמס הכבד שהוטל עליהם מצד בריטניה לא הקל על הקשיים הכלכליים. באותם ימים תושבי אמריקה חיפשו מקור לגאווה, רעיון חדש סביבו יוכלו להתאגד. מלאכת היד של הרוקמות החלוצות יצרה מיתוס חדש: נופים אמריקאים, פרחים מקומיים, וגיבורי תרבות מהפכניים יצרו יחד את מיתוס החלוציות המקומי.

P1110728

P1110734

שמיכת טלאים
P1110749

תחילה המחסור בבדים הוביל להתמקדות ברקמה. בהמשך, בדים צרפתיים פרחוניים היו הבסיס ליצירת שמיכות טלאים מורכבות שהפכו לסמל הבייתיות האמריקאית. חומרי הגלם היו דלים, אך הזמן היה רב וההשראה בכל מקום: נופי אמריקה הנאים, הבתים החדשים, חיות הפרא שלא נראו באירופה, וכמובן הנשר האמריקאי, סמל האומה. החלוצות תיעדו הכל על הבד. אפילו מגילת העצמאות וג'ורג' וושינגטון נרקמו בגאווה על שטיח קיר בייתי. כך הן הפכו למתעדות נמרצות של היווסדות האומה, ולשחקניות מרכזיות ביצירת המיתוס הלאומי. התערוכה רצתה להפנות אליהן את הזרקורים, וחשפה למעשה את תפקידן של נשים אנונימיות בעיצוב המיתוס הלאומי.

וושינגטון

בונים חופשיים


P1110743

טלאים מתוחכמים

רק האינדיאנים חסרים בסיפור שלהן, המתאר את ראשית ימי ההתיישבות כסיפור אידאלי ופרחוני של רקמה וקישוט, ומסתיר היטב את האמיתות הפחות 'ציוריות'. כך, מעשה ידיהן של החלוצות הוא עדות לסיפור פוליטי מורכב, להקמתה של תרבות ענפה על אדמות שנראו 'ריקות' מכל אדם ותרבות, אך כמובן לא היו כאלה. לצד עבודות הרקמה היפות, מעניין איך הרוקמות האינדיאניות תיעדו בעבודתן את הגעתם של האמריקאים לאדמתם. מה שנותר מהחלוצות הוא יותר מפיסות בד צבעוניות – זוהי מיתולוגיה פוליטית עשירה ומתוחכמת, שדרך רקמה ותפירה יצרה סיפור לאומי המלווה את ארצות הברית כבר דורות ארוכים.

P1110740

לחצו כאן לאתר התערוכה

2 תגובות ל-“מסע חלוצי

  1. מאמר מענין ותודה שספרת לנו על התערוכה. אך יש לי דעה שונה משלך לגבי המוצגים. קודם כל הנשים שהגיעו כחלוצות לאמריקה יצרו בגדים, שמיכות ועוד דברים, כדי שיהיה להן ולבני משפחתן מה ללבוש, ולשרוד בתנאי מזג האויר שם ובלי חנויות ליד הבית. אף אחת לא יצרה משהו פוליטי או מיתולוגי ולמעשה אף לא התכוונו ליצור 'אמנות'. חלק מהתמונות שנראות ברשומה, מובאות גם בספר המחקרי Anonynous was a woman שכתבה Mira Bank . זה מאד ;אופנתי; היום לקחת חפצים שונים וליחס להם 'התעלמות מאחרים'. וכוונות פוליטיות שונות שאנו מיחסים להם מתוך העכשוויות שלנו. . גם באשר לחתימה על העבודות רוב הדברים לא נחתמו בשמות העושות, רוב החותמות הראשונות עשו זאת בעיקר על גבי פריטי זכרון שיצרו לזכר ילדיהן הצעירים או קרובים צעירים אחרים שמתו מיתות טרגיות שונות.. 'החתימה', היא יחסית דבר חדש.
    מרים
    אתר
    http://www.fibersiv.net
    בלוג
    http://www.differentart.org

    אהבתי

  2. הי מרים, תודה רבה על התגובה המעניינת.
    הנה כמה רעיונות שלי בתגובה למה שכתבת. אני מסכימה איתך שברוב המקרים הנשים האמריקאיות לא התכוונו ליצור 'מיתוס' או לעשות 'משהו פוליטי' – הן רצו ליצור שמיכות ובגדים חמים ויפים. מה שניסיתי לתאר בפוסט הזה – ונדמה לי שזה היה גם נושא התערוכה בשיקגו – הוא איך ה'אומה האמריקאית' בנתה את עצמה גם על בסיס עבודות היד של הנשים האמריקאיות, איך הנופים הרקומים ושמיכות הטלאים הפכו מזוהים עם החלוצים האמריקאים ועם הרעיונות הפוליטיים שהם קידמו בתקופת המהפכה האמריקאית. לכן כתבתי שלנשים היה חלק בעיצוב המיתוס האמריקאי – גם אם להן לא הייתה כוונה או מודעות ל'תפקיד' החברתי שלהן. סביר להניח שלרוב הרוקמות לא הייתה כוונה פוליטית, כמו שאת אומרת (למרות שהרקמה המתארת את ג'ורג' וושינגטון או את סמלי הבונים החופשיים כן מעבירה מסר פוליטי ברור). אך מה שמענין בעיני הוא לא דווקא הכוונה של הרוקמות עצמן, אלא איך הן (הנשים הרוקמות באופן כללי, ולא דווקא רוקמות אינדיבידואליות), היו לחלק מיצירת המיתוס האמריקאי, בתהליך היסטורי ארוך. מה שניסיתי להראות פה הוא שרעיונות כמו 'חלוציות', 'הפרחת השממה', 'לאומיות', נולדים מתוך מגוון של מקורות, גם בחיי היומיום ולא דווקא בספרות או בנאומים פוליטיים. כך, השמיכות האלה מעידות מצד אחד על מה שנראה לרוקמות חשוב ויפה (ובכל זאת, האינדיאנים לא הופיעו שם, מסיבה זו או אחרת), ומצד שני הן מראות כיצד חפצים מסוימים (כמו שמיכות הטלאים) הפכו לסמל פוליטי בעיני החברה, גם אם לא תמיד בעיני מי שיצר אותם.
    אור

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s