מסע בדרך המשי (1)

נתיבי המסחר הידועים כדרך המשי קבלו את שמם בשנת 1877 על ידי הגיאוגרף פרדיננד פון ריכטהופן. נתיבי המסחר עתיקי היומין חצו שטחים יבשתיים עצומים מאסיה הרחוקה אל הים התיכון. דרך המשי הייתה גשר בין תרבויות רחוקות, וסיפורי המסע של נוסעים אמיצים מרתקים אותנו עד היום. אחד הסיפורים האלה הוא הסיפור המשפחתי שלנו.

בשנת 1860 יצא אבי סבי מסמרקנד למסע ארוך של כ-3.500 ק״מ. בסופו הוא הגשים חלום, לקנות אדמה בירושלים. אותו סב הרפתקן היה סוחר משי אמיד בסמרקנד אשר יחד עם חברים הרפתקנים יצאו רכובים על גבי גמלים וסוסים באחד הנתיבים הדרומיים של דרך המשי אל ירושלים. כיום אנו יכולים רק לחלום לעבור בחלק מהמחוזות אותם הם חצו בטבעיות השמורה לעידנים קדומים, לפני עידן מדינות הלאום: אירן, דמשק, בגדד, לבנון. בהגיעם לראשונה לירושלים גילו בתוך החומות קהילה קוסמופולטית קטנה המורכבת מיהודים, מוסלמים, יוונים, קתולים, סורים, קופטים, ארמנים, חבשים. רבים מהאנשים היו עניים, מקבצי נדבות, סובלים ממחלות וחרפת רעב וגרים בסביבה צפופה מלוכלכת ומוזנחת. מרק טווין תיאר את העיר העתיקה באופן ציורי בספרו הנודע משנת 1869 "מסע תענוגות בארץ הקודש".

אבי סבי וחבריו החליטו לוותר על התענוג ולצאת אל מחוץ לעיר ולחומותיה המגינות אל המרחבים המאווררים של הגבעות המקיפות את העיר . החלטה אמיצה וחדשנית לתקופתה וסימנה את התחלת הבניה מחוץ לחומות והתרחבות הישוב היהודי בירושלים העותומנית. הם הקימו שכונה חדשה בעלת רחובות ישרים ומקבילים אשר רוחבם מספיק למעבר כרכרות. הם בנו בתי מידות הבנויים על פי הסגנון האירופאי, סגנון חדשני וחריג לבניה של ירושלים בתקופה ההיא. בין בתי השכונה נטעו גנים ובהם עצי פרי ועצי נוי רבים, כמו שהיה נהוג בסמרקנד.

כך התחיל עבורם המסע לארץ החלומות. אך רובם לא נשארו בארץ חלומותיהם, אלא חיו 'על הקו' בין ירושלים לסמרקנד. מדי שנה, הם נסעו הלוך ושוב, על דרך המשי. הם נהגו להגיע לאתר הבניה לפחות פעם בשנה בתקופת האביב. המתינו להם גם עניי ירושלים הכמהים לתרומות הנדיבות של המתיישבים האמידים. בהמשך השנים נהג אבי סבי כמנהג עמיתיו לבלות חלק מהשנה בירושלים בעודו משאיר את עסקיו בסמרקנד בידי בניו הצעירים. לאחר הכיבוש הרוסי נסללה מסילת ברזל אשר קיצרה את המסע לתקופה של שלושה שבועות מסמרקנד דרך נמל אודסה שלחוף הים השחור ועד נמל עכו בים התיכון. כך דרך המשי הובילה מסמרקנד לירושלים יהודים אמידים, ועימם סחורות מסוגננות, תכשיטים ובדים, אבנטים וחגורות. דרך החפצים שהשאירו לנו, אנו מספרות על עולם האסתטיקה העשיר של משפחתנו, של סמרקנד ודרך המשי.