ימים סתוויים עוטפים את העיר באפרוריות נעימה הממזגת את הגוונים, מרככת את נופי המים וצבעיהם האטומים נעים בין אפורים לירוקים עכורים ללא הניצוצות העליזים של קרני השמש הקייצית.

השבוע נסגרה הביאנלה לארכיטקטורה, והספקנו לבקר בה ברגע האחרון. אנו מטילות בין הביתנים הזרועים בן אורנים גבוהים אשר בגנים giardini. כמו מסע  בגנים של עולם מוקטן, כל אחד מהביתנים אשר נבנו כאן בשנות החמישים של המאה הקודמת מייצג מדינה בעולם.

השנה גילינו הרבה מאפיינים משותפים למחשבות ורעיונות מסביב לגלובוס, כשם התערוכה, common ground.

אין ארכיטקטורה לוליינית של כוכבי אדריכלות בינלאומיים וגם לא שמות נוצצים בולטים. המשותף הוא החיפוש וההבנה שצורת החיים העירונית היא המועדפת על ידי רוב אוכלוסיית העולם, אבל באותה העת חייבת להשתנות. המשותף לכולם רב מהשונה: בכל העולם אנשים צריכים סביבה ירוקה, הרחק מהזיהום שהערים מייצרות. אדריכלים התחילו לחשוב מחדש על משמעותו של המימד האנושי, על המזון שאנו אוכלים ועל הבית בו אנו חיים. בחזרה לבסיס. בחרנו להציג פה כמה ביתנים שהציגו את קשר בין העיר לטבע, בין האדם המודרני למסורת, ביתנים בהם גילינו מחשבות מעניינות על נושאים המעסיקים גם אותנו. בצרפת חקרו איך אפשר לשלב שוב את הטבע בעיר. גם בסין הטבע והמסורת התחמקו אל תוך המרחב העירוני החדש והנוצץ.

בין הביתנים הבולטים זיהינו את הביתן האמריקאי, 'המצאות ספונטניות' שמו, המתאר עיצוב אקטיבי למען הטוב הקולקטיבי. הביתן הציג פרויקטים של גינון קהילתי עירוני.

ברוסיה הביתן הוביל את המבקרים מהחושך לאור, והתערוכה הציגה חשיפת ערים סודיות שהוקמו והוסתרו מהעין הציבורית והבינלאומית. שיאו של הביתן היה תערוכה סופר עכשווית של פרויקטים  אורבניים מתקדמים של ערים פנטסטיות. הפרויקטים הנחשפים אל הצופה בעזרת אייפד הקורא ברקודים, היוצרים פסיפס אורנמנטי על קירות הזכוכית של הביתן..

הביתן היפני, Architecture possible here? Home-for-all, מציג, שנה וחצי לאחר רעידת האדמה והצונמי  וההרס אשר בא בעקבותיו, מבנים אלמנטריים שבריריים למראה ומאד קלילים כמו בתי קלונסאות פרימיטיביים. מעניין לראות כיצד בעקבות החוויה המזעזעת והטראומטית של המפגש בין הטבע למודרניות, בין גל הצונאמי לכור האנרגיה, היפנים בחרו לחזור לפתרונות ארכיטקטוניים שליוו אותם במשך מאות שנים: בניה קלה, חומרים טבעיים וזמינים, בתים 'גמישים'.

בביתן הסיני נחשף הניגוד בין ערי סין הגדלות לגובה, אפרוריות וגיאומטריות, ובין אורח החיים המסורתי של תושביהן הזקנים. קראנו בעיתון כתבה על קשייהם של זקני סין, ש'ננטשו' על ידי המדינה ועל ידי ילדיהם שנסעו לערים אחרות, מרוחקות וגדולות אף יותר, לחפש עבודה. העובדים מבלים את כל ימיהם, גם את סופי השבוע, במשרדים ובמפעלים. למי מהם יש זמן לנסוע 400 קילומטרים לבקר את ההורים הזקנים? ןבינתיים, ברחבי הערים החדשות הפנסיונרים יושבים ומשחקים, מעבירים את הזמן.

מצא חן בעינינו הניסיון, בביתן אפריקאי, לשחזר טבע פראי בתוך בניין. ניגוד מושלם למודלים של 'עיר לבנה' חדשה ומצוחצחת שהוצגה בביתן אחר, כחזון אנושי יותר אך אולי מנוכר, לעתיד.

חזרנו מהגנים אל העיר, שטופת הקור והערפילים, ושוב גילינו כמה מעורר השראה יכול להיות המפגש בין העיר, האדם והטבע.

צילום: אילנה אפרתי. כל הזכויות שמורות ©