בוילה קטנה במעלה שדרת השגרירויות בוושינגטון נמצא מוזיאון הטקסטיל האמריקאי. הגעתי אל הוילה שעל הגבעה ביום סגרירי ואפור שלא העיב על יופיו של הבית, ובמיוחד של הגן המטופח שמאחוריו. בארכיון של המוזיאון יותר מ-19000 פריטים שלא נחשפים לציבור הרחב לעיתים תכופות. מדי פעם תערוכות מזדמנות מציעות הצצה לאוסף המדהים של המוזיאון. הפעם, ביקרתי בגנו של הסולטן.

זהו אוסף של בדים ושטיחים מהאימפריה העותומנית, המציגים את העושר הסגנוני של התרבות הטורקית המפוארת, ואת השפעתה על כל איזור אגן הים התיכון. בתערוכה בדים ארוגים בפרחים, ציפורים, דמויות אקזוטיות. גוונים עמוקים מצבענים טבעיים. מעניין במיוחד לראות איך 'טיילו' ברחבי האימפריה מגוון רחב של דוגמאות פרחים, רקומים וארוגים, מטורכיה ועד פרס, מצפון אפריקה ועד הבלקנים. הדוגמאות הסמליות נדדו מארץ לארץ, והפכו בכל מקום לאופנה העדכנית ביותר. העושר הויזואלי של הבדים, שרובם רקומים בחוטי משי וזהב, מעיד על עושרה החומרי והתרבותי של האימפריה העותומנית, ששלטה בחלקים נרחבים של העולם ולמרות זאת לא זוכה היום לעניין רב בקרב שוחרי האמנות.

במאה ה-16, תחת הסולטן סולימן הגדול, אמן הרקמה קארה ממי יצר דוגמאות חדשות של רקמת פרחים בהשראת הטבע. קודם לכן, מוטיבים נפוצים היו קליגרפיה איסלמית, נופים, וחיות. אך הסגנון החדש, שכלל ציורי שושנים, צבעונים, היביסקוס ועוד פרחים מקומיים, הפך למילה האחרונה בקרב המעמד הגבוה בטורקיה, והגדיר מחדש את הבד היוקרתי. דוגמאות הפרחים נפוצו אט אט בכל רחבי האימפריה, ולא רק בבדים: קרמיקה, רהיטים, ואפילו מבנים קושטו בפרחים מצוירים.

הסגנון העותומני השפיע על מעצבים בכל העולם, לאורך מאות שנים. ברוסיה, צרפת ואיטליה ניתן למצוא שמלות, כלים ורהיטים רקומים בהשראת סגנון הפרחים של הסולטן סולימן הגדול. האם יש ניגוד רב יותר בין גנו העשיר והאוריינטלי של הסולטן העותומני, והוילה הניאו-קלאסית במעלה גבעה מטופחת בלב וושינגטון? אולי דווקא הגן של הוילה, קטן אך מטופח ומגוזם היטב, יכול להיות החוליה המקשרת בין שתי תרבויות כה שונות: יופיו של הטבע הוא אוניברסלי, על זמני, ובינלאומי.

התערוכה מוצגת במוזיאון הטקסטיל בוושינגטון עד מרץ
Www.textilemuseum.org
.