בעליית גג נשכחת מצאנו ספר גלויות עתיק, בן מאה שנה כמעט, המתאר את 'נופי ארצנו': העיר העתיקה בירושלים, גבעות ירוקות ורועי צאן, עמקים ושדות. כבר כתבנו על אחת הגלויות האלה כאן. הגלויות השתמרו בקפידה בין חפציה של הסבתא ילידת ארץ ישראל העותומנית, ומעבירות אלינו כמאה שנים אחרי שנרכשו בירושלים מעט תחושות ורגשות שהיו לאנשים שחיו כאן לפנינו. אנו מנחשות שהם בחרו לחיות כאן בגלל שאהבו את הנופים הטבעיים כאשר היתה בה איזה ראשוניות תנכית כמעט, אולי נאיבית, כמו גם חיים קוסמופלטיים של אימפריה שוקעת ומפוררת. הגלויות היו נשלחות לקרובים ברחבי העולם  לראש השנה או כברכה בערב חג אחר כאשר הצבעים הזוהרים שבהם הן נצבעו מוסיפים  ומעניקים למקומות המצולמים בהן מימד פנטסטי אשליתי שאולי נשאר תמיד כזה

הספר נשמר בשלמותו, כולל פרחים מיובשים שהוצמדו לצידן האחורי של הגלויות. הגלויות מעידות אולי על הנאיביות של התקופה בה חשבו שיש יופי גם במראה של דייג ערבי או בבקתות רעועות ביריחו. הגלויות מראות נוף לא מפותח, לא בנוי מדי, אידילי ואולי מדומיין, כמו יצא מסיפור עתיק. אין בהן שאלות טריטוריאליות, אין הגדרת גבולות ואויבים. על גבעות ירושלים לא בנויים בתים ומאחזים, לגדות הכינרת יש רק דייגים, חמורים ועצים. ה'פיתוח' עוד לא הגיע אל העמקים. הכיתוב על הגלויות הוא במגוון שפות אירופיות, וגם בערבית. אהבת הנוף המקראי הייתה משותפת לכולם, לנוצרים, מוסלמים ויהודים. אנחנו שמחות שאחד מהאלבומים האלה, שנראה כה תלוש מהחיים העכשויים בירושלים, התגלגל לידינו דרך הארכיון של הסבתא, היישר מתחילת המאה ה-20.