מסע בעקבות הזהות הסינית

רשימה מיוחדת מאת שליחי 'מסעות בגארדרובה' בסין, ולנטינה מונטאלטו ואנדראה גארנרו.

סין, ארץ משונה. לא ציפינו למה שראינו. בדמיונינו סין היא המדינה שמתפתחת הכי מהר בעולם, ה-מדינה של המאה העשרים ואחת, המדינה שכדי להציל את העבר העשיר שלה רוצה להפוך לעשירה, חזקה וחדשנית ביותר בעולם. אכן, סין באמת מגלמת את כל התפקידים האלה. אבל לא הערכנו במידה הראויה את הצורך במודל ברור כדי להפוך את כל השאיפות האלה למציאות. גם אם סין תצליח בפרויקט המדיני העצום שלה, זה ייקח עשרים שנה לפחות. המודל לפיתוח סין הגיע במידה רבה מארצות הברית, אותה הסינים אוהבים לבקר, אך לאחרונה גם מאירופה (ואנחנו לא מספיק מודעים לכך).

המוטו של העיר בייג'ינג: פטריוטיות, חדשנות, הכללה ווירטו.

סין גאה בכך שזו המדינה הגדולה בעולם מבחינת שטח ואוכלוסיה, יש לה מספר עצום של 'אוצרות לאומיים' המוכרים על ידי יונסקו, כולל חיילי טרה-קוטה מרהיבים. סין עדיין מייצרת בדי משי באיכות מעולה (זה לפחות מה שהסינים טוענים), ונחבאים בה מחצבים עצומים של אבן הירקן היקרה. אלה רק דוגמאות לעושרה התרבותי והכלכלי. אך סין מודעת לכך שאין בזה די.

היכל התרבות הסיני

כדי ללכת קדימה, סין החדשה קוראת לארכיטקטים אירופאים (הצרפתי פול אנדרו בנה את היכל התרבות בלב בייג'ינג, ההולנדי רם קולהאס בנה את בית CCTV והשוויצרים הרצוג ודה מוריו בנו את האיצטדיון הלאומי "קן הציפור"). מותגי אופנה אירופאים, מגוצ'י ועד רולקס ו H&M נמכרים בכל פינה בערי סין, ויוצרים מראה חדש לאופנה המקומית.

הבניין החדש של רם קולהאס בבייג'ינג

סין שואבת השראה מהיצירתיות האירופאית, מהעיצוב והכישרון ליצור תדמית חדשה וחללים חדשים למגורים, לקניות ולהשקעה. אירופה יכולה להיות גאה בכך (ואולי על בסיס הקשר הזה לפתור גם את בעיית הזהות של האיחוד האירופי?). אך המצב הזה עשוי להשתנות בקרוב. למשל, הממשלה הסינית קיבלה בסופו של דבר את רובע האמנות המודרנית 798 בביג'ינג, לא לפני מחלוקות וקשיים. זהו איזור של גלריות וחללי אמנות שצמח באופן ספונטני באיזור תעשיה בעיר ואסף אליו אמנים סיניים המתנסים בסוגים חדשים של אמנות "MADE IN CHINA". היום, זהו חלק הכרחי במסלול התיירים בעיר, וגם מקור משיכה לאספנים וגלריסטים זרים שרוצים לחדור לשוק האמנות הסיני.

בכניסה לרובע האמנים בבייג'ינג, שהפך למוקד משיכה לתיירים ואספנים

בסופו של המסע שלנו בסין מצאנו מדינה שעדיין חסרה זהות לאומית עכשווית, אך שמשקיעה מאמצים רבים לחפש זהות כזאת, וגם, כשצריך, לבנות זהות יש מאין. מעניין לראות שפטריוטיות היא אחת ממילות המפתח של 'הרוח של בייג'ינג', סלוגן פרסומי לעיר, הכולל גם את המילים 'חדשנות', 'איכות' ו'הכללה' (inclusiveness ). רצינו להחמיא לסין על הנחישות וההתמדה בבניית העתיד ושימור העבר. למה אירופה נשרכת מאחור?

ולנטינה מונטאלטו נולדה בפלרמו שבסיציליה. היא עובדת כיועצת וחוקרת בסוכנות יעוץ אסטרטגי KEA בבריסל ומתמחה בקשר בין אמנות לכלכלה.

אנדראה גארנרו נולד בקונאו שבצפון איטליה. הוא דוקטורנט לכלכלת עבודה ב- Paris School of Economics.

ולנטינה ואנדראה הם בין מקימי הבלוג הפוליטי באיטלקית "מרחב הפוליטיקה". Lospaziodellapolitica.com

5 תגובות ל-“מסע בעקבות הזהות הסינית

  1. סין חסרת זהות לאומית? האם יצאתם מדעתכם או שהאירופוצנטריות לא נותנת לכם לראות את הענק הסיני עם ההיסטוריה של 5000 שנה מנסה ללבוש עליו את הפיז'מה המודרנית הקטנה עליו בשמונים מידות על מנת להראות למערב בשפתו. "הצנע לכת"

    אהבתי

    • תודה על התגובה. הדיון על 'הזהות הלאומית' העסיק הוגים סינים רבים במאה העשרים, לא רק מתבוננים מערביים. הם ראו צורך להעניק משמעות מודרנית להיסטוריה העשירה של סין ולתת לה ביטוי בעולם העכשווי. זהות לאומית, כמו שאמר המנהיג הלאומי של סין המודרנית סון יאט-סן, אינה רק עבר מפואר אלא גם תרבות חברתית ופוליטית עכשווית. הביקורת שלך יוצאת מנקודת הנחה שהיסטוריה משותפת מספיקה ליצור 'זהות לאומית' פוליטית, חברתית, תרבותית. נראה לי שגם ישראל מוכיחה שהדבר אינו כה פשוט.

      אהבתי

      • חוזה אירטגה דה גסט אמר "לאדם אין טבע, יש לו רק היסטוריה" ועל פי זה אומנם הזהות של עם, נקבעת על ידי ההיסטוריה אותה הוא רוצה לשמר, ההווה שלו, ושאיפותיו לעתיד. יתכן שבשאיפות לעתיד יש מקום להיבטים אירופוצנטריים, אך רק שם. רוב הזהות נקבעת על ידי עברה של התרבות, וכך גם בהתהוות הלאום היהודי שהפך לישראלי מאוחר יותר.
        אולם הכתבה עוררה את תגובתי בכיוון אחר, הכיוון של הארכיסטארים האירופיים שבאו להאציל מחדשנותם וחוכמתם על הסינים הנחשלים ולהראות להם תרבות מה היא. לדוגמה: "סין שואבת השראה מהיצירתיות האירופאית, מהעיצוב והכישרון ליצור תדמית חדשה…". זה אירופיים מלטפים עצמם לדעת. סין שואבת השראה ? ממי מכמה מעצבי תכשיטי ענק?
        שוב "הצנע לכת":
        לעניות דעתי, סין משתמשת בטכנולוגיה מודרנית על מנת לעשות ניסוי בקנ"מ מוגבל באזור מוגבל על מנת לבדוק את השפעת השינוי ואת האפשרות לנצל את השינוי על מנת להשפיע על מעמדם, בעיקר הכלכלי, בעולם.

        אהבתי

      • תודה על התגובה המעניינת! הדיון בנושא הזה בהחלט מרתק. גם השאלה האם המעצבים האירופאים מביאים בשורה חדשה (ורצויה?) לסין או רק מספקים שם מפורסם להתהדר בו היא גם סוגיה חשובה. דווקא הניגוד בין המשמעויות הכלכליות והעיצוביות, כפי שהסינים והאירופאים מבינים אותן, נראה לי מרתק. בכל מקרה, אני אעביר את תגובותיך לכותבי הפוסט (שאינם קוראים עברית ולכן עוד לא השתתפו בדיון) ואשמח לדעת מה הם חושבים על זה! אור

        אהבתי

  2. פינגבק: מסע אל האימפריה הסינית |·

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s