מסע לערי הטקסטיל (4)

ליון – סוציאליזם, הומניזם ומשי

משי תעשייתי 

העיר ליון Lyon שבצרפת היא מקום מפגש של שני נהרות שוצפים, הסון והרון. ליבה של העיר הוא האי, ובו העיר העתיקה ובה הכיכר המרובעת והאלגנטית והרחובות הקטנים המקיפים אותה. מעברם השני של הנהרות משקיפות על האי גבעות נישאות, ועליהם קתדרלות ומנזרים המוארים בלילה באור זהוב ומרשים. היום הנוף העירוני לא מגלה שבליון קמה אחת תעשיות הטסקטיל החשובות באירופה, שבזכותה נולדו המהפכה הסוציאליסטית והמחשבה המרקסיסטית.

על אחת מגבעות העיר ליון קמה במאה ה-15 תעשיית המשי של העיר, שהפכה למרכז חשוב תחת המלך לואי ה-14. המלך השקיע בתעשיית הטקסטיל המניבה והיצירתית כדי לבסס את מעמדו המלכותי נגד האפיפיור שהתקרב אליו יתר על המידה והשתכן בעיר אביניון הקרובה. בדי המשי הפכו למקור הכנסה חשוב בעיר, ובתי הטוויה לא היו רק תעשיה בזעיר אנפין אלא עולם תרבותי שלם. המצאות וחידושים הפכו את אריגת המשי לאמנות שלמה. במהרה עקפה ליון על ערי איטליה בייצור המשי האיכותי והיוקרתי ביותר באירופה. במאה ה-17 כבר פעלו בה כ-1700 טווים ואורגים. בגבעת קרואה רוס, הקרובה לנהרות החיוניים לתהליך ייצור המשי, התמקמה תעשיית המשי הגדלה ושם גרו כל פועליה. זוז'ף ז'קארד, אחד מתושבי העיר, המציא את סגנון האריגה המתוחכם שנקרא על שמו, ואיפשר להפוך את בד המשי לציור של ממש, עשיר בדוגמאות מורכבות וססגוניות. במהרה מחצית מתושבי העיר ליון התפרנסו מתעשיית המשי.

משי מהפכני

לא מפתיע, אם כן, שהבדים עוררו בליון את ניצני המהפכה הסוציאליסטית. בתחילת המאה ה-19, ה-'canut', כינויים של פועלי תעשיית המשי, פרצו במרידות נגד תנאי העסקתם. פועלי המשי יצרו בדי פאר לעשירי ומלכי פאריז, אך לא נהנו בעצמם מרמת חיים נוחה וטובה. בשנות השלושים של המאה ה-19 הם החליטו לשים סוף לאי השיוויון. ההפגנות האלימות היו מחאות הפועלים הראשונות בעולם, ובזכותן הקימו הפועלים איגודי עובדים חזקים כדי להגן על זכויותיהם. מרד פועלי המשי היה השראה למהפכת ה'קומון' של פאריז במחצית המאה ה-19, שעוררה את רוח המחאה בקרב פילוסופים רבים, והידוע בהם הוא כמובן קרל מרקס!

הסוציאליזם והקומוניזם העולמיים חייבים תודה לייצרני המשי של ליון על ההשראה המהפכנית. אך הייצרים לא הפכו לגיבורי המהפכה. כמו תמיד, הפועלים היו האחרונים שנהנו משיפור התנאים הסוציאלים והראשונים לסבול מכל משבר כלכלי. אחרי המשבר הכלכלי של שנות השלושים, המצאת הניילון לאחר מלחמת העולם השניה ריסקה כליל את הביקוש ההמוני למשי. כיום לא נותר כמעט דבר מייצור המשי בליון, וגם לא מהמהפכה הסוציאליסטית, וגבעת הקרואה רוס הפכה לשכונה בוהמיינית וטרנדית מלאה בברים ומסעדות לצעירי העיר.


4 תגובות ל-“מסע לערי הטקסטיל (4)

    • הי מרים, שמחנו שקראת והתעניינת בסיפור הטקסטיל בליון. בפוסט הבא בסדרת 'ערי הטקסטיל' נתאר את בדי ליון, את הטכניקה של ז'קראד (שהקדימה באמת את הכרטיסיות ה'ממוחשבות' של טיורינג ואת המחשב המודרני) ועל בדים נוספים המוצגים במוזיאון הבדים של ליון. תודה רבה על התגובה, ואנחנו מקוות שהפוסט הבא ימלא את החסר!

      אהבתי

  1. תודה על התשובה. אעקוב אחרי הרשומות פה ברצון. את כרטיסיות האריגה הכי מרשימות ראיתי בTilburg בהולנד ששם הפך מפעל טקסטיל ישן למוזיאון עם בית ספר. מרים

    אהבתי

  2. שלום, כחלק מלימודי עיצוב (טיפוגרפיה) בשנקר אני הופכת מספר כתבות מבלוגים לפורמט מודפס, בחרתי בשלוש כתבתו מהבלוג שלכן, על ליון, פרטו ולוקה. (כתבתות מרתקות!) אשמח אם תוכלו לענות לי על שתי שאלות: האם אלו פקעות משי בתצלום? ואיך בדיוק קוראים לגלגלות/המכשיר בתמונה התחתונה ביותר?
    תודה רבה,

    נטע

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s