יצאנו למסע בפאריז, אבל הפעם לא רק בפאריז של עכשיו, של הרחובות, החנויות, בתי הקפה והמסעדות, אלא בפנטזיה של פאריז כפי שהיא נראית בעיניו של המעצב ז'ן פול גוד Jean-Paul Goude. גוד הוא מעצב גרפיקה ומיצגים, צלם ושחקן, יוצר רב תחומי שברא תדמיות ומראות מלאי דימיון. הוא יצר תדמית ציבורית ויזואלית לאמנים כמו גרייס ג'ונס, ועיצב מחדש את המותג גלרי לאפאייט, אך מעל לכל הוא יצר סגנון חדש, ייחודי ונועז, מין יקום כולו שלו שמחבר בין כל העבודות השונות שיצר במהלך ארבעים שנות הקריירה שלו.
היצירה המרשימה ביותר של גוד היא מצעד לרגל מאתיים שנה למהפכה הצרפתית, בשאנז אליזה בשנת 1989. נשיא צרפת מיטראן הזמין את גוד להפיק מצעד ענק ומרשים, בנושא זכויות אדם. בתערוכה הוצג קטר הרכבת שהוביל את המצעד, ולצידו איורים של תלבושות לקבוצות השונות שצעדו בו, שהציגו את אומות העולם השונות. המצעד לא היה נוסטלגיה למהפכה הצרפתית, אלא מפגן אומץ מרהיב וססגוני של רב תרבותיות ומולטי אתניות עוד לפני שאלו נהפכו לקלישאות.
בתערוכה מוצגים גם צילומים מבוימים בהם מופיעים מעצבי אופנה חשובים ואושיות תרבות מרכזיות. גוד ניסה ליצור להם, בעזרת תלבושות ותפאורה מלאי דימיון, תדמית חדשה, שונה מזו שהכרנו. כך הוא יצק אל הדמויות המוכרות משמעות מיוחדת, אישית. ג'ון גאליאנו, אזדין אלייה, ומרק ג'יקובס, כולם שיתפו איתו פעולה בצילומים מלאי הומור ותחכום.
גרייס ג'ונס, שהייתה חברתו הטובה, 'נוצרה' במידה מסוימת על ידי גוד. כשראינו אותה בהופעה בקולוסיאום בתל אביב בשנות השמונים, המראה האנדרוגיני המפוסל שלה, כמעט על טבעי, הפך אותה לתופעת תרבות, הרבה מעבר לזמרת. גוד 'עיצב' את המראה של ג'ונס, הדגיש את הגיאומטריות של גופה על ידי תספורת, משקפי שמש, בגדים אקסטרווגנטיים, והפך אותה לפסל חי ומלא אנרגיות.
התערוכה הזו הרשימה אותנו מאוד כי היא מוכיחה שאם נותנים לעיצוב ולדימיון מקום ואמון התוצאה מפתיעה ומרגשת. עיצוב פנטסטי יכול ליצור חוויה בלתי נשכחת. לא מדובר רק ב'מיתוג' מסחרי וציני, אלא באמנות בפני עצמה, באומץ לפרוץ את גבולות היומיום המוכר. וגם להציע ביקורת חברתית חדה.
אילנה ואור המפעל שלכן מקסים כתמיד. עכשיו הצטלבו דרכינו כיוון שבמצעד שתכנן Jean Paul goude ב1989 היינו בפריס והוא היה לא פחות ממרתק מרגש וסוחף. פאריס היתה בשיא תרבותי וכלכלי מדהימים והתלבושות והאוירה היו כמעט מטורפים בהעזה אסטטיקה ואמירה תרבותית אוניברסאלית כיף לראות שוב את העיצוב המשורבט המוכר משלטי החוצות בפאריס ומהפרסומת הסוחפת של גאלרי לאפייט עבורם עבד האדון המוכשר .ופאריס היא תמיד בשפיץ של געגוע נוסף
מוני וריטה
אהבתיאהבתי