המצאת הדפוס והופעת הדיו נתנו משמעות חדשה לשחור: שחור על גבי לבן. מהספרים המודפסים נעלם עושר הצבעים שאיפיין את הספרים שנכתבו והועתקו ביד ועוטרו במיניאטורות ססגוניות. הפונקציונליות של הדפוס שוב הפכה את השחור והלבן ללא-צבעים, לעומת יתר הגוונים שנועדו לקישוט ולאיור. התפתחות אמנות התחריטים וההדפסים, ציורים חדגוניים שלא נועדו להיצבע, נתנה עוד משמעות לשחור האמנותי והמינימליסטי, שעומד בפני עצמו. זו הייתה תחילתה של המודרניות, בה הפונקציה הופכת לערך אסתטי בפני עצמו.

אחד מהעותקים הנדירים של תנ"ך גוטנברג, הדפסת התנ"ך הראשונה שנערכה בגרמניה בשנת 1455.

תנועת הרפורמציה הביאה שוב את השחור לקדמת הבמה. לא רק שמרטין לותר השיג תהילת עולם בזכות הדיו השחור בו הודפסה תורתו, הוא גם אימץ את השחור כצבע הצניעות והענווה, בניגוד לבגדי האפיפיור הצבעוניים, המקושטים והמפוארים. הפרוטסטנטים עטו שחור כדי להביע בוז כלפי עולם השפע הצבעוני והדקדנטי של הקתולים. אך לא כולם רצו להיות רציניים וצנועים. רוב מלבד עורכי הדין והרופאים אוכלוסיית אירופה עדיין העדיפה לעטות בגדים צבעוניים, כהים ובהירים, אך לא שחורים.

הרפורמטור מרטין לותר לבש שחורים כמחאה נגד רהבתנות הכנסיה.

המהפכה הצרפתית שייכה את השחור לא רק למחאה דתית, אלא גם למחאה פוליטית. כנגד המלוכה הרהבתנית, המהפכניים לבשו שחור מינימליסטי ורציני. חליפות הגברים השחורות היו לסמל הבורגנות החדשה בצרפת ובאירופה כולה. גם אם שובה של הקיסרות החזירה את הפאר לאופנה הצרפתית, בארצות אירופה הצפונית לבוש שחור נותר נפוץ למדי. גם באנגליה אוסקר ווילד קבל על האופנה השחורה, והצטער שהאופנה אימצה את הצבע השחור, צבע האבל והדיכאון, שאין כל יופי בו.

המהפכן הצרפתי רובספייר הפך את החליפה השחורה הרצינית לאופנה.

במאה העשרים השחור חזר להיות צבע לבוש נפוץ, אך עדיין יוצא דופן. השחור אימץ ושמר את כל המשמעויות העתיקות שלו: מסתורין ופחד, רצינות וצניעות, מלנכוליה ופשטות. אולם, אט אט השחור הפך לצבע סטנדרטי. הנרי פורד יצר את המכונית המפורסמת, מודל T, בכל צבע שהלקוח בחר, ובלבד שיהיה שחור. גם באופנה השחור הופיע כסמל הפשטות האלגנטית והלא מתאמצת. בשנת 1925 שאנל הציעה את 'השמלה השחורה הקטנה' המתאימה לכל מאורע ולכל אישה. השמלה השחורה הקטנה הייתה ליותר מבגד, והפכה לסמל תרבותי, בין היתר בחסות אודרי הפבורן בסרט 'ארוחת בוקר בטיפאני'. אך השחור לא היה רק סמל לזוהר ואלגנטיות. עם הזמן השחור הפך לברירת מחדל.

אודרי הפבורן (כאן בסרט 'סברינה') הפכה את השמלה השחורה הקטנה של שאנל לאייקון אופנה.

השחור העכשווי מלא ניגודים. בלבוש, זהו צבע נפוץ, מובן מאליו. הבחירה ללבוש שחור נחשבת 'לא מחייבת', בחירה שלא להתחייב לסגנון מסוים או לאמירה מסוימת. ללבוש שחור זה 'ללכת על בטוח'. מצד שני, השחור יכול להיות גם פרובוקטיבי ונועז. אין לשכוח שהפנתרים השחורים, הפאשיסטים האיטלקים, והאנרכיסטים כולם לבשו שחור וראו בו צבע מחאה ואלימות. ועדיין, היום נראה שכל זה התמסמס לתוך עושר המשמעויות של השחור, שכל אחת יכולה לראות בו את שלה.

החולצות השחורות הפכו שם נרדף לחברי התנועה הפאשיסטית באיטליה של מוסוליני.