בהמשך לפוסט שפרסמנו פה בחודש שעבר על המסרים הסמויים בפרסומת של מיו מיו, עיתון הגארדיאן הבריטי מפרסם השבוע ידיעה על כך שבבריטניה המודעה הנ"ל נאסרה לפרסום כי היא מציגה קטינה בסיטואציה לא ראויה. הרשות לסטנדרטים בפרסום המפקחת על פרסומות בתקשורת הבריטית פסלה את הפרסומת ופתחה בחקירה האם יש חוסר אחריות בכך שהנערה בת ה-14, היילי סטיינפלד כוכבת סרטם של האחים כהן 'אומץ אמיתי', נראית בתמונה ישובה על פסי הרכבת, כלומר במקום לא בטוח. דוברת פראדה, בעלי המותג מיו מיו מסרה בתגובה שהמודעה היא חלק מקמפיין רציני הפונה לנשים מבוגרות, ונועד להראות את הנערה כאילו הייתה שחקנית בסרט דימיוני. הדוברת מוסיפה שהסיטואציה אינה בעייתית כי נראה שהנערה אינה קשורה או כבולה בשום אופן ולכן יכולה לקום וללכת בכל רגע.
אנחנו שמחות לראות שגם אחרים שמו לב לאווירה הבעייתית של הצילום, המציג אישה צעירה (או אולי ילדה מתבגרת) ישובה על פסי רכבת, בוכייה ועגמומית. חבל שיש צורך בהתערבות המדינה כדי למנוע פרסומים כאלה: עדיף היה שהמפרסמים היו שמים לב לכך שהצגת נערות ישובות על פסי רכבת, עם תיק התואם את צבע המסילה, לא תורמת לקידום המותג, או לקידום האישה.
הנה הקישור לידיעה: http://www.guardian.co.uk/media/2011/nov/23/prada-ad-true-grit-star-banned
מסעות בגארדרובה 
הנושא הבעייתי הזה משתקף כמעט בכל פרסומת – אם בתחומים מיניים ואם בתחומי השמנה – מקוה שגם בארץ פועלת רשות דומה…
אהבתיאהבתי
פינגבק: מסע אל האישה |·
פינגבק: מסע פרסום מקומי |·
מרתקים בפוסט הזה הם הניגודים והשאלות העולות מהם; מי היא הנערה הזו? מה היא עושה על המסילה? מאיפה היא מוכרת לי? איך זה שהצילום הזה סינטטי ואותנטי בו זמנית? האם הנערה עצובה? מיואשת? למה היא נמצאת לעזאזל דווקא על המסילה ולא, נניח, על ספסל בשדרה? ספסל בשדרה הוא קלישאה? האם לעומתו המסילה מייצגת היפוכה של קלישאה – הרפתקאות? האם ברחה מהבית? מה באמת הבעיה בדימוי הזה, שהנערה כל כך צעירה וכבר היא מייצגת טרף קל? זה העניין? לידיעת המצקצקים – הרי היא כמו המיקרו-גל הנמצא בכל בית כמעט (סמל מובהק – בעיני – להאצת תהליכים) וכמוהו מסמלת את הגדילה המואצת ומאוד לא בריאה של הצעירים. עדיין לא בשלו ולא הבשילו וכבר הם מוכנים להיטרף (מי יטרוף אותם? מי [ומה] לא!). אם כן, יש להפשיל שרוולים ולתקן את העולם ולא רק להסיר פרסומות מטרידות.
אהבתיאהבתי