באגמים מרוחקים בשעות בוקר מוקדמות פורח הלוטוס, עלי הכותרת הלבנים ורדרדים נפתחים אל השמש ועוקבים אחריה לאורך כל היום. יופיו של הפרח הצחור, המלבלב בלב אגמי בוץ עכורים, הפך אותו לסמל בודהיסטי לטוהר מידות. מדענים רבים חקרו את המכניקה המיוחדת של הפרח, המאפשרת לו להתנקות ממימי האגם, ולהשאר צחור ונקי תמיד. כך התגלתה שכבת שעווה דקיקה ועמידה במים שמגינה על עלי הכותרת, ומשמשת היום השראה לכימאים בתעשיית הטקסטיל.

בבורמה ובקמבודיה השורש הסיבי של הלוטוס משמש מזה מאות שנים לאריגת בד בשיטות מסורתיות. שורש הצמח נשבר ונפתח, וממנו מפיקים סיבים המושרים זמן רב במים, מרוככים, מבושלים ונטווים לחוט דקיק וחזק. החוט נארג לבד הדומה לשילוב בין משי ופשתן: קריר וחלקלק, גמיש ועמיד בפני קימוט. הסיב הגמיש והחזק עורר עניין לא רק בחברה המקומית, אלא גם בתעשיית הבדים העולמית.  החיפוש אחר חומרי טקסטיל חדשים לא מוביל בהכרח אל מעבדת הכימיה, המייצרת בדים סינטטיים בטכנולוגיות מתקדמות. ועדיין בטבע ניתן למצוא חומרי גלם ייחודיים המפתיעים באיכותם הגבוהה וביופיים. מסע בעולם יכול לגלות הישגים מפתיעים של תרבויות רחוקות. כך, חברה איטלקית מובילה גילתה את בד הלוטוס הקמבודי, והחלה לפתח שיטת ייצור מתועשת של הבד הדקיק, הגמיש והעמיד. כך טווית החוטים הופכת לפשוטה ומהירה יותר, ויופיו של בד הלוטוס נחשף גם במערב.