ביקור ב Palazzo Mocenigo  בונציה מציע הזדמנות לחמוק לזמן אחר. בארמון המפואר בלב ונציה מוצגת עכשיו תערוכה של תלבושות שעוצבו עבור להקת הבלט הקלאסי 'בלט רוס', שנראה שזוכה לעניין מחודש לאחרונה, עם תערוכה שהוצגה באוסטרליה בשנה שעברה, ועם פרסומם של ספרים, כתבות בעיתון וסרטים המתארים את העושר הויזואלי והתרבותי של עולם המחול הקלאסי.

האוסף שייך להיסטוריון האופנה, מעצב התלבושות והאספן אלכסנדר ואסילייב, http://www.vassiliev.com, דמות ציורית וזוהרת בפני עצמה. העושר והרהב הויזואליים של עולם הבמה משכו את ואסילייב לחקור את תלבושות הבלט הרוסי, בעיקר בהקשר של התרבות הרוסית הגולה באירופה, ובעיקר בפאריז, של תחילת המאה העשרים, לאחר המהפכה הבולשביקית. התלבושות מציגות את הקשר ההדוק בין תרבות רוסיה וצרפת, ואת השפעת עושר חומרי הגלם שאיפיינו את תלבושות המחול הנוצצות על אופנת פאריז.

במוזיאון מוצגות גם תערוכות קבועות על ההיסטוריה של האופנה והטקסטיל בונציה ואיטליה בכלל. המסחר והקשר עם המזרח העניקו לרפובליקה הונציאנית הרבה מעושרה. הסחר בטקסטיל היה חשוב במיוחד, שכן רבים מבדי הפאר ששימשו את האופנה האיטלקית הגיעו מהודו, מצרים וסין, באוניות הסוחר הונציאניות. במוזיאון palazzo mocenigo  ניתן לראות גודמאות בדים היסטוריים מתקופות שונות, וגם דגמים של בגדים עתיקים שנשתמרו היטב, על כל קישוטיהם העשירים.

הרבה תקופות היסטוריות צפות ועולות ברחובות העיר ונציה אך גם להווה יש בה מקום חשוב. תנופה של התחדשות ושימור ניכרת בעיר, ובה תשומת לב מיוחדת לעולם העיצוב והאמנות. גם סוחרי הטקסטיל המודרניים לוקחים בה חלק חשוב. בשנים האחרונות תאגיד האופנה PPR של  פרנסואה פינו המאגד בתוכו את מותגי האופנה גוצ'י, בוטגה ונטה, איב סן לורן, ובלנסיאגה (וגם מחזיק במחצית מהמותגים סטלה מקרתני ואלכסנדר מקווין) קבע את Palazo Grassi שעל גדות הcanale grande כמקום להצגת את אוסף אומנות מודרנית אשר ברשותו. אם לא די בכך, התאגיד אף הוסיף ורכש את בית המכס העתיק אשר דרכו זרמו אותם אוצרות תבל של פעם, שיחזר אותו בעזרת הארכיטקט טדאו אנדו ופתח אותו מחדש כגלריה לאומנות מודרנית.

אין ספק שהתאגיד והעומדים בראשו שואפים ליצור קשר הדוק בין עולם אופנת העילית המסחרי ובין עולם האמנות העכשווית, גם בכדי להעניק נופך נשגב יותר למה שנתפש בעיני רבים כהשתלטות בעלי ההון על בתי האופנה העתיקים. אך האם יש בכך חדש? ונציה היא העיר אשר מוכיחה שבעלי ההון והסוחרים העשירים ידעו להעריך את יצירותיהם של אמנים ואומנים, והשתמשו ביכולותיהם הכלכליות כדי לשמר ולהציג אותן לקהל הרחב. אמנם התאגידים הגלובליים של היום אינם מייצגים יוזמה ונציאנית רפובליקנית מקומית, אך הם משמרים משהו מרוח היזמות העסקית של העיר שיצרה קשר היסטורי ויציב בין אמנות ומסחר.