התור ארוך בכניסה לתערוכה של חוסיין שאלאיין (Hussein Chalayan) במוזיאון לאמנויות דקורטיביות בפאריז. או אולי התיירים הרבים ממתינים להיכנס לתערוכה ליד, המציגה את אוסף המכוניות העתיקות של ראלף לורן. מפני שהתערוכה של שאלאיין אינה מתאימה לכל אחד. זהו שילוב מעניין ומאתגר, גם אם לא תמיד נהיר במבט ראשון, בין אמנות קונספטואלית ואופנה. למעשה, שאלאיין הוא אלוף המיצג האמנותי שמשתמש בבגדים כמדיום להעברת מסר חברתי ופוליטי.

המיקוד של התערוכה אינו על הבגד כבחירה אישית, כפונקציונליות יומיומית או ככיסוי פרקטי לגוף העירום. במידה רבה התערוכה מציגה את הבגד של שאלאיין כעמוס באמירות  נוספות, מיתולוגיות, פוליטיות, חברתיות, עד שהאישה שלובשת אותו כמעט ונעלמת תחת המשא המחאתי. אך הכרות עם האוספים של שאלאיין לקהל הרחב מאפשרת מבט כולל יותר על עבודתו, שאולי חסר מעט בתערוכה.

אין ספק שהאמירות של שאלאיין מעניינות וחשובות, גם אם יש צורך בקטלוג המלווה את התערוכה כדי להבין את כולן. שאלאיין מוחה נגד ההתעללות שעברו תושבי קפריסין התורכים, כמו משפחתו, הוא חוקר את הקשר בין הגוף לנפש בעקבות אייזק ניוטון וקארל יונג, את פילוסופיית השפה של וויטגנשטיין, את האימפריאליזם האמריקאי, את הזהות האנושית. שאלאיין משקיע זמן ואנרגיה רבים במחקר הרעיוני שמאחורי הבגדים. הצד המסחרי של עבודתו חלש יותר: אין לו חנויות, יש לו בלוג דרכו הוא מזמין את לקוחותיו לאירועי מכירה, ובגדיו נמכרים גם בחנויות בוטיק ברחבי העולם. אך לא נראה ששאלאיין מתעתד לההפך לאימפריית אופנה עולמית בזמן הקרוב. הדגש הוא על הרעיונות, לא על המסחר. לאורך השנים הוא דבק בדרכו לא להתמסחר, ועבד כמעצב במרקס אנד ספנסר, וכם עכשיו, לצד קו האופנה שלו, הוא המנהל האמנותי של פומה.

שאלאיין מסביר שהתהליך חשוב רק למעצב, ואילו לקהל חשוב המוצר הסופי. ואכן, שאלאיין יודע גם להשתמש בחומרי גלם באופן מרשים ביותר. התערוכה חושפת באופן מרוכז את התהליך השכלתני והאסתטי שעומד מאחורי בגדיו. אופן התצוגה של התערוכה, בחללי תצוגה שחורים סגורים בזכוכית מותיר את עבודותיו של שאלאיין כיצירת אמנות מסקרנת אך מרוחקת.

ניכר ששאלאיין מתעסק בהשפעת המדע והפילוסופיה על צורת הגוף, לצד חזרה אל המסורות המסורתיות של תרבותו התורכית. למשל בתצוגה משנת 2000 בה הבגדים שינו את צורתם בעזרת מערכת רובוטית שהותקנה בהם: צווארונים התקפלו, שמלות התקצרו ושרוולים נחשפו תוך כדי לבישה. פריטים נוספים הציגו חזיונות עתידניים על הצורה והשימוש בבגדים. מצד שני, גם הפרשנות שלו למלבושים תורכיים קלאסיים מעניינת ומפתיעה, וחוקרת את הקשר בין ההיסטוריה של עמו, המורשת האסתטית, והמינימליזם האפנתי העכשווי.

אם נשווה בין מאדאם גרה (Gres)  וחוסיין שאלאיין, שני יוצרים שפעלו (פועלים) תחת הכותרת 'מעצבי אופנה', נגלה שהקטגוריה הזו רחבה יותר ממה שאנו לרוב חושבים. אם מאדאם גרה התמקדה בחומר הגלם, בצורת הגוף, בבגד עצמו ולא במסר, חוסיין שאלאיין מציע עולם שלם של רעיונות בתוך שמלה. אצלו האמירה החברתית והפוליטית חשובה לא פחות מפיסת הבד הלבישה שהוא יוצר, גם אם היא לא תמיד נהירה ללובשת. שתי דרכי היצירה השונות מאוד מובילות להישגים מרשימים, ובסופו של דבר, לבגד.

למידע על התערוכה לחצו כאן.

לבלוג של חוסיין שאלאיין לחצו כאן.