מסעות באופניים

האופניים נולדו במידה רבה עם המודרניות. הזמן הפנוי, החומרים הזולים והזמינים, העלות הנמוכה: כל אלה הפכו את האופניים למוצר נפוץ שהחליף את הסוס ככלי תחבורה אישי. מאז המצאת האופניים באירופה של המאה ה-19 (הדעות חלוקות אם הממציא המקורי היה בריטי, צרפתי או גרמני), הם העניקו חופש פעולה לאנשים ונשים שקודם לכן תנועתם הוגבלה מסיבות כלכליות או חברתיות. עבור פועלי דחק בשנות החמישים, כמו בסרט גנבי האופניים, בלי האופניים ולו הפשוטים והזולים ביותר, אין עבודה. ואילו עבור נשים, עוד מתקופת המחאה בעד זכות ההצבעה במאה ה-19, האופניים היו הרבה יותר מסמל: הן העניקו לנשים את האפשרות הנדירה לצאת לבדן למסע, להתנייד ללא צורך בכרכרה או בסוס, ואולי אף לעבוד ולהתפרנס מחוץ לבית.

עם האופניים נוצרו גם אגודות חברתיות של רוכבים, ונולד גם סגנון לבוש ייחודי לרכיבה על אופניים. בשנת 1894 הקימו רוכבי אופניים איטלקיים ממילאנו את 'טורינג קלאב איטליה' Touring Club Italiano, אגודה ללא מטרות רווח שנועדה להפיץ את תרבות האופניים ברחבי המדינה, ולחזק דרך כך את התיירות. במדינה צעירה (איטליה אוחדה רק בשנת 1861) שבה רבים מהאזרחים לא הכירו איזורים מרוחקים מעבר לעיר מגוריהם, לטיולים באופניים הייתה חשיבות תרבותית, חברתית ופוליטית מן המעלה הראשונה. כמובן שהיוזמה זכתה להצלחה רבה, ואגודות מקומיות נוסדו כמעט בכל עיר איטלקית. באותן שנים נוסדה גם תחרות הרכיבה האיטלקית, ג'ירו ד'איטליה, הקיימת עד היום הזה.

תור הזהב של האופניים נמשך עד 1905, השנה בה האגודה התאחדה עם ארגון נוסעי המכוניות האיטלקי, והאופניים הפכו לנספח, ספורטיבי וצעיר, של כלי התחבורה הממונע והחדיש. כמובן שהשינוי לא קרה ביום אחד: לקחו לאיטלקים שנים ארוכות עד שהמכונית הפכה לכלי רכב נפוץ וזמין. אבל על כך, ועל מהפכת טורינו, נספר בהזדמנות אחרת.

גם בבולוניה הוקם סניף של אגודת רוכבי האופניים בעלת השם האנגלי טורינג קלאב. מיטב אנשי הרוח והאמנות של העיר, שנודעה כמרכז אוניברסיטאי פרוגרסיבי חשוב מזה מאות שנים, הצטרפו לנסיעה בשבילי האופניים הכפריים. אחד מהם, ג'וזפה מיקליני, צלם במקצועו, תיעד את החבורה. לפעמים הם יצאו אל הטבע, לטיול בכפרים המקיפים את בולוניה. בפעמים אחרות הסתפקו בצילומי סטודיו, רכובים על האופניים בבגדי רוכבים וכובע תואם, על רקע נופים מצוירים. הרוכבים והרוכבות לבשו בגדים מתאימים: מכנסי 7/8 עם פוזמקים תואמים שלא יסתבכו בשרשרת האופניים, וחצאיות באורך ¾ עם מגפי עור לנשים, שלא ויתרו גם הן על נסיעה כפרית בריאה.

כיום, האופניים נחשבו עד לא מזמן לשעשוע לילדים. אך התנופה המחודשת שזכו לה בשנים האחרונות החזירה את תרבות האופניים לקדמת הבמה. אולם, בגרסתה העכשווית לא מדובר עוד בתנועת שחרור הנשים או גילוי הטבע, אלא בשיפור התחבורה העירונית והקטנת זיהום האוויר. האופניים נותרו כלי זמין להעברת מסרים רבים. גם תל אביב אימצה את האופניים, שהפכו במהרה לשיחת היום ולחביבי העיתונות. מעטים העירו שזו העיר היחידה בעולם בה רכיבה על המדרכה היא מקובלת ואף חוקית: נדמה שהכביש שייך למכוניות, המדרכה לאופניים, והולכי הרגל עדיף להם להישאר ספונים בביתם, או להצטרף לטרנד העכשווי ולרכוב אל האופק.

חלפו מאה שנה, והאופניים נותרו כשהיו. גם היום, כמו בבולוניה של 1900, הרכיבה על אופניים מעניקה סיפוק נדיר. עצמאות, פעילות גופנית וגם, עם מעט הקפדה, מראה אלגנטי עירוני. בלבוש מתאים, כמו חצאית קפלים מכותנת ג'ינס, או מכנסי 7/8 צרים, וחולצת פשתן המתאווררת במשב רוח קליל, הרכיבה על אופניים מציעה חוויה אורבנית אמיתית של שחרור מהמגבלות החברתיות והכלכליות, מהמזגנים ומהמכוניות.

וברחובות תל אביב..

תגובה אחת ל-“מסעות באופניים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s